כל הטימטום שעובר לי בראש ועוד קצת ציורים

וואנשוט חסר שם

"ג'יני, את מוכנה?" קראה לונה. פנדורה, שנקראה על שם אמא של לונה, וכולם קראו לה פני, משכה בקצה חצאיתה של אמה בחוסר סבלנות אופייני לבני חמש.

"מתי הולכים?" שאלה שוב ושוב.

"רגע, רגע!" קראה ג'יני ומיהרה לרדת במדרגות אל אישתה וביתה המחכות לה. המשפחה עמדה לצאת לארוחת חג ההודיה אצל הפוטרים: הארי ודראקו פוטר וושלושת ילדיהם, אלבוס, סקורפיוס ולילי.

בייתם היה הגדול ביותר וכל הוויזלים נכנסו בו, בלי צפיפות יתרה.

הנסיעה עברה בשלווה ובלי יותר מדי: "הגענו כבר?". או, "מתי מגיעים?" מצד פנדורה הקטנה. שהילת שיער בלונדיני ג'ינג'י הקיפה את פניה המנומשות, שהעיניים הכחולות הגדולות הקבועות בהן נעצמו כבר בתחילת הנסיעה. נסיעות הרדימו את פנדורה מהר, וטוב שכך כי ג'יני הייתה כנראה משתגעת מה- "מתי מגיעים?" של פנדורה במהירות.

"שלום!" קרא דראקו בחביבות שאפילו אחרי כל השנים שעברו עדיין נראתה לג'יני מעט מוזרה על פניו. אבל היא התעלמה מזה.

"שלום!" החזירות לו לונה וג'יני בחיוכים זהים לשלו. ופנדורה, שעדיין ישנה על כתפה של לונה, החלה להתעורר, והורדה לקרקע.

"אבל מאמאאאא!" קראה במחאה הילדה הישנונית, "תרימי אותי!" דרשה ונענתה בשלילה. למרות זאת, המחאה נשכחה ממנה לחלוטין כאשר ראתה את לילי מגיכה מעבר לכתפו של דראקו.

"ליליי!!" צהלה וקריאה כמעט זהה נפלטה מפיה של לילי. שתי הילדות רצו לשחק בחדרה של לילי, שוכחות לחלוטין מכל טיפה של רוגז שאולי הייתה בהן, כצפוי מבנות חמש. (הכותבת: או לפחות ממני בת החמש)

"בואו, תכנסו." הזמין אותן דראקו והן נכנסו פנימה.

"רון והרמיוני יאחרו טיפה. הוגו שכח משהו בבית ואז רוז נזכרה שגם היא שכחה משהו... אתן מכירות את הסיפור." אמר דראקו וג'יני גיכחה.

הן הכירו את הסיפור, ברור. זה קרה כל שנה מחדש. משפחת גריינג'ר-וויזלי תמיד איחרה כי רון, הוגו או אפילו רוז, שכחו משהו בבית.

תמיד.

"ג'יני! לונה!" קרא הארי מהמטבח ברכת שלום, הוא ניסה לגמור לבשל את הארוחה מבלי לשרוף משהו, כמו שקרה בשנה שעברה.

אחרי שעה של פיטפוטים ושל ציפייה לבואם של משפחת גריינג'ר-וויזלי, הם סוף סוף הגיעו.

רון והרמיוני בירכו לשלום את מארכיהם, בעוד הרמיוני מתנצלת על האיחור שוב ושוב. רוז עמדה בצד חובקת ספר אל חזה, והוגו רץ לשחק עם פנדורה ולילי, לא נראה שהעובדה ששתיהן בנות מפריעה לו בשום צורה.

כעבור שיחה ממושכת הארוחה הייתה סוף סוף מוכנה.

צהלות וצחוקים נשמעו במשך כל הארוחה, הוגו התלכלך כהוגן וגם פנדורה לו הייתה נקייה יותר ממנו בסוף הארוחה. רק לילי שנארה נקייה מאוכל והארי הסתכל בגאווה בביתו הצעירה, שניגבה את פניה במפית כשהתלכלו, ג'יני, לונה, רון והרמיוני לא הבינו כמה חשוב היה ללמד את הפעולה הפשוטה הזאת.

"להתראות! היה כיף!" קראה ג'יני אל מארחיה, כבר היה מאוחר ופנדורה ישנה מזמן. גם לונה הייתה עייפה.

בכל זאת, הם נשארו עד 12:00 בלילה.

ג'יני הסתכלה באהבה על אישתה וביתה שישנו שתיהן לפני שהגיעו בכלל הביתה, והצטערה שהיא צריכה להעיר אותן. טוב, לפחות את לונה.

"לון, תתעוררי." לחשה ג'יני באוזנה של לונה וניערה אותה בעדיונות. היא ציחקקה לעצמה כשלונה רטנה אבל פקחה את עינייה.

כעבור דקות אחדות פנדורה כבר ישנה במיטתה ולונה וג'יני שכבו בשלהן.

"היה מדהים היום." לחשה לונה בחיוך, נזכרת בארוחת הערב.

"כן.." לחשה ג'יני בחזרה. "זה ככה כל שנה."

בכללי, הוואנשוט הזה הוא אני מממשת את השיפים שלי.

והתמונה למעלה לא קשורה, זה פשוט חמודדד