כל הטימטום שעובר לי בראש ועוד קצת ציורים

אין לי מה לכתוב פה

אתמול היה יום נוראי.
הייתי אצל חברה רוב היום ולקח לי זמן אבל הבנתי למה הייתי כל כך עצבנית כשחזרתי הביתה.
אני לא מחוץ לארון בשיט.
לא קרובה לזה.
ואם הייתי סיסג'נדרית זה באמת לא היה משנה.
אבל העובדה שאנשים תמיד בכל מצב קוראים לי היא באמת מעצבנת אותי.
מה שלא הגיוני כי אני לא מנסה לתקן אף אחד.
מה שקרה בסוף היה שחזרתי הביתה. רבתי עם אמא שלי ובכיתי שעה בחדר ואף אחד לא שם לב🙃
היה חרא.
חוץ מזה שאני מרגישה לא במקום.
זה כאילו, יש בועה לבנות, לבנים, לא-בינאריים,
ועוד הרבה.
ויש רווח שחור בין הבועות. שם אני תקועה.
זה מתסכל בטירוף.
אני תקועה בתוך הגוף שלי והכל קשור אליו.
כל מה שקשור אליי, תלוי באנשים אחרים. אני לא בשליטה. ו....
אם זה נכון ואם זה סתם בראש שלי, זה מתסכל.
ואני רוצה לצעוק.
ואני רוצה לספר לחברים שלי אבל יודעת שהם לא יבינו.
לפעמים פשוטבא לי שכולם ישכחו ממני כדי שאני אוכל להיות מי שאני. אבל אני לא יודעת מי אני.
ואני לא רוצה שישכחו ממני. יש שם אנשים שאני אוהבת שאני צריכה בחיים שלי.
לא נחמד לי בכלל😞