פרק 17-חוסר

693 63 5
                                    

עוד התראה של נטפליקס "האם עדיין צופה?" הקלקתי שכן והפעלתי את הפרק הבא של חברים. אני כבר בעונה 6.

שמיכות מכסות את רגליי ופופקורן בשקית מונח על הספה. כבר עברו כמה ימים ואלכס לא הופיע. לא פתחתי את הטלפון כבר שלושה ימים ככה שגם אם הוא התקשר, לא עניתי וגם לא רציתי לענות. חשבתי הרבה פעמים על מה אני רוצה. הגעתי לכמה מסקנות אבל אני שכחתי אותן.

נגמר הפרק ובעודי מתלבט אם לקום להכין תה שמעתי דפיקה חלושה בדלת. במהירות רצו המחשבות. אלכס או אמא או אבא או המחנכת. לבשתי מכנס תוך התקדמות לדלת מוותר על חולצה אפילו לא מספיק להכין בראש מה אני אגיד ופותח את הדלת.

עיניים ירוקות פוגשות בי.

לחיים סמוקות.

שפתיים ורודות ותלתלי זהב שנצבעו בקצוות בצבע כחול.

"אלכס."

הקול שלי היה צרוד מתמיד, המילה הראשונה שלי אחרי ימים של שתיקה.

העיניים הירוקות המשיכו להביט בי.
פיו נפתח "הקול שלך צרוד, איך אתה מרגיש?"

איך אני מרגיש? אני מרגיש כמו חרא שדרכו עליו. אני מרגיש מלך שיצאתי מהארון ומרגיש כעס על החברים שזרקו אותי. מרגיש שלאף אחד לא אכפת ממני. נעלמתי כנראה ל 6 ימים ולאף אחד לא היה אכפת.

זה אומר שאני צריך שינוי בחיים שלי. אני צריך לשנות אותם מהקצה אל הקצה אם אני רוצה לחיות חיים מרגשים כמו שאני רוצה. אני יודע לעבוד קשה, אנגלית זה כמו שפת אם בשבילי, יש לי חיסכון בצד ואני יודע שאם אני לא אעשה את הצעד הזה עכשיו, לפני הצבא, אני כבר לעולם לא אעשה אותו.

ישבנו על הספה, אלכס רק הביט בי. הכנסתי אוויר לריאות והוצאתי. הכנסתי אוויר לריאות והוצאתי בקול. הכנסתי אוויר לריאות והוצאתי בקול רם.
הוא פצה את פיו: "מה אתה עושה?"

"מדמיין שאני מעשן סיגרייה"

קולו היה מבולבל; "אז למה שלא תעשן אחת?"
עניתי מסתכל בעיניו

"כי אני לא רוצה לעשן מולך"

הוא החזיר קשר עין "למה לא?"
חשבתי לרגע איך לנסח את העניין ולבסוף שפכתי ישירות

"אני לא רוצה שתשאף את הרעל הזה וגם בגלל שבזמן שאני מעשן, אני בוכה."

הוא שתק. הוא עצם את עיניו ופרש את זרועותיו לצדדים. נכנסתי לחיבוק שלו וידיו הקטנות חיבקו אותי חזק. לא רציתי שישחרר אבל בזמן כולשהו הוא שחרר. הרגשתי טוב. הרגשתי שלם עם ההחלטה שלי והייתי מוכן להגיד אותה לאלכס.

הוא אמר בשקט עם חיוך קטן "גל התגעגעתי אלייך..."

ואז אמרתי מהר לפני שאשנה את דעתי:

"אלכס, אני עוזב."

(boy×boy)My side & his sideWhere stories live. Discover now