פרק 24-יחד

596 53 7
                                    

לחש שהרטיט את כל עמוד השדרה שלי נשמע באוזני השמאלית;

"אני אזיין אותך חייל מצטיין"

כאשר הסתובבתי ראיתי את גבו של החייל הולך ומתרחק לכיוון המגורים. שאר החיילים התפזרו לחדר האוכל. אז עקבתי אחריו.

הוא עלה במדרגות הישנות של בניין מגורי הבנים המתפורר בקול רם וחורק ואני אחריו בצעדים שקטים. הוא נכנס לחדר ואני ישר אחריו וטרקתי את הדלת. דממה השתררה הוא הסתובב וקלט אותי.

"מה עקבת אחריי? אני לא המפקד לך ללקק לו."

"אמרת שתזיין אותי"

"לא הבנתי מה אתה דפוק"

בקול אדיש לגמריי אמרתי; "אמרת שתזיין אותי והנה אני כאן. החדר ריק."

התקדמתי אליו בצעדים נחושים "נו, למה אתה מחכה בחור קשוח?"

הוא התעצבן וזה רק הדליק אותי יותר איך הוא הולך ליפול עכשיו.

בקול מתאמץ אמר; "טוב ימצטיין עוף מפה אני אזיין אותך מול אנשים.."

התקדמתי אליו יותר וראיתי איך הוא מתחיל להילחץ, שאלתי: "מה השם שלך?" הוא צחק צחוק מזוייף ולחוץ "אני אגיד לך ת'שם שלי ותרוץ למפקד, קוראים לי לידור ועכשיו אתה יכול לרוץ להלשין עליי שהכנסתי לך מכות." צחקתי;

"מממ לידור... אבל לא הכנסת לי כלום. קדימה! נו! מה אתה נקבה??"

הוא הרים את אגרופו ואני עצרתי אותו. סנטימטרים מפניי. הוא הרים את רגלו לבעוט בי אך זזתי צעד נוסף והוא הודף אחורה גבו פוגש את הקיר בקול חבטה.

הורדתי את ידו לצידי גופו מצמיד אותה לקיר. קולי היה משועשע

"נו ננסה שוב פעם?"

הוא שוב ניסה לתת לי אגרוף לפנים אך עצרתי אותו והצמדתי את ידו לקיר.

העברתי את אצבעותיי על ידו, ליטפתי אותה וראיתי טיפת זיעה נוטפת לו על המצח.

פעימות ליבו היו מהירות כל כך רק מהמגע של אצבעותיי על פנים ידו החשופה.

החזקתי את שתי ידיו כך לצידי גופו ועל שתיהן העברתי את אצבעותיי, לחצתי על מקום הדופק;

"הדופק שלך כל כך מהיר..."

נצמדתי אליו עוד קצת והוא בקושי מלמל בקול חלש ולחוץ

"אני לא הומו... תעזוב אותי..."

צחקתי כי ברגע הזה ידעתי כבר בטוח אם מי יש לי עסק;

"אם אתה לא הומו, למה אתה כל כך מתרגש?"

הוא סובב את פניו הצידה ממלמל "אני לא.." העברתי יד על צווארו החשוף, מצמיד את אצבעי לוריד הראשי שלו שפעם בחוזקה, התקרבתי לאוזנו ושמתי לב שלחיוו מאדימות לגמריי, לחשתי "אני אזיין אותך" ועזבתי ויצאתי מהחדר בבת אחת.

ירדתי במדרגות החורקות משנן את הדרך הזו כי אני הולך לחזור לחדר שלו בזמן הקרוב.

***

התעוררתי בפתאומיות. 5 בבוקר בדיוק. לאעזאזל עם ההרגלים האלו שכבר שנה וחצי אני מקיים. החדר של האכסנייה שבטבריה היה קטן, אבל הרבה יותר טוב מזה שבצבא.

שמיכת פוך כיסתה אותנו עד לבטן. קולו החלש והצרוד של אלכס נשמע לידי "גל?" עניתי; "אני כאן בייבי"

הוא פתח את עיניו, הביט בי ושאל; "מה קרה...?" ליטפתי את ראשו ברכות "הכל טוב בייבי, תחזור לישון..." הוא עצם את עיניו בחזרה "הכל בסדר בייבי" המשכתי ללטף את פניו בעדינות ורכות עד שנראה שנרדם.

חמקתי בשקט החוצה יוצא לריצת הבוקר שלי, תחבתי אוזניות לאוזניים וחשבתי על כמה היה כיף אתמול להיות עם אלכס בכינרת רק שנינו יחד, לבד... חשבתי גם שאני צריך למצוא את הזמן לספר לאלכס על לידור...

(boy×boy)My side & his sideWhere stories live. Discover now