The night we met | L.S Hebrew

פרק 8

עברו כמה ימים שבהם לא שמעתי מלואי, נייל או ליאם. בינתיים אני לא מתעסק בזה כרגע אני מתרכז בעבודה. אבל אני עדיין חושב על זה שלואי שמע אותי ואת סאם וזה גורם לי להרגיש לא בנוח, לא בגלל לואי אלה בגללי כי אני לא ממש עף על הרעיון ששומעים אותי עושה מה שאני עושה. אבל בתכלס אי אפשר לאשים אותו הוא רק הלך לשירותים בבית קפה, הוא לא תכנן את מה ששמע אחרי...

-נקודת מבט לואי
עברו כמה ימים מאז הראיון שלי בבית קפה איפה שהארי עובד. דייב המנהל שראיין אותי אמר שהוא יתקשר בימים הקרובים, מקווה שזה יהיה היום כי כבר עברו שלושה ימים מאז, ואם הוא לא יתקשר היום אני מאמין שהוא פשוט לא יתקשר בכלל... אבל יש לי עוד תקווה.

**

צלצול טלפון מעיר אותי מהשינה שלי, נכון שהשעה עכשיו אחד בצוהריים אבל הייתי נורא עייף הייתי חייב לישון טיפה. אני מסתכל על הטלפון קורא מה שרשום ׳מספר לא מזוהה׳ ועונה לשיחה
״הלו״
״כן?״ עניתי ״מי זה?״ הוספתי שנייה אחרי
״לואי?״ שאל
״כן רק מי שואל?״ שאלתי בחזרה
״זה דייב מהבית קפה רציתי להתקשר ולהודיע לך שהתקבלת לעבודה. והמישרה שלך היא מלצר.״ אמר
״הו היי דייב, זה נהדר, תודה רבה. רק מתי אני מתחיל?״ שאלתי
״מחר. תיהיה פה בשמונה וחצי בבוקר עד שלוש בצוהריים ואלו השעות הקבועות שלך. מקובל עליך?״
״כן, תודה רבה דייב. אהיה מחר בשמונה וחצי!״ ״מעולה״ הוא השיב ״להתראות לואי״ ״להתראות״ אמרתי וניתקתי את השיחה.

**
השעה שמונה בבוקר ואני יוצא לעבודה החדשה שלי בתקווה שהיום הראשון ילך סביר. למזלי אתמול אספתי את האוטו סוף סוף מהמוסך, אחרי כל כל הרבה זמן שהוא היה שם. נסעתי לעבר הבית קפה והגעתי בסביבות שמונה עשרים וחמש. נכנסתי וראיתי את דייב מתקדם לעברי ״לואי! שמח שהגעת בזמן ולא איחרת״ אמר, תאמת פחדתי טיפה לאחר גם בגלל שלעבודה הקודמת שלי ביום הראשון איחרתי... וזה למה היה חשוב לי לקום היום מוקדם ולהיות מוכן כבר חצי שעה לפני שאני מתכוון לצאת מהבית ״אתה יודע אחרי הכל יום ראשון בעבודה״ החזרתי לו ושנינו צחקנו
״אני צריך ללכת לפגישה, אבל יש לך פה את הארי שיסביר לך בידיוק מה צריך לעשות, אל תתבייש לשאול. כל מה שאתה לא מבין תפנה אליו והוא יעזור לך בזה ואל תדאג כבר דיברתי איתו על זה כך שאין לך מה לחשוש. מקובל עליך?״ שאל והססתי טיפה לפני שעניתי לו ״כ-כן מקובל עליי״ עניתי כי אחרי הכל זה רק הארי אין לי מה להתבייש זה לא שלא דיברנו לפני או משהו ונכון ששמעתי את מה ששמעתי אבל אני פשוט אדחיק את זה ולא אתן לזה להטריד אותי בכל צורה כל שהיא.
דייב עזב אותי והתקדם לעבר הדלת יציאה ואני התקדמתי להארי ששם לב אליי
״היי״ אמרתי לו בנחמדות ״היי, מה קורה?״ שאל ״בסדר גמור״ אמרתי בטיפה ביישנות כי הרגשתי את המתח באוויר ואני מניח לעצמי שגם הוא הרי האווירה לא הייתה כזאת מביכה אם רק אני הייתי יודע ששמעתי מה ששמעתי. ״מה איתך?״ שאלתי ולא יכולתי עם כמה שהשיחה הזאת יבשה
״בסדר... בכל מקרה אני עכשיו אסביר לך טיפה מה אתה אמור לעשות ואיך״ אמר ואני הנהנתי בחיוב.
אחרי שהסביר לי מה אני צריך לעשות נכנס לקוח והתיישב ליד אחד השולחנות ולפי מה שהארי הסביר לי ובתקווה שזיכרוני לא מטעה אותי זה היה שולחן מספר חמש. הוא הרים את ידו ומיד נגשתי עליו ״אפשר בבקשה לקבל תפריט״ שאל ״כן בוודאי״ עניתי חזרה.
ראיתי שתוך כדי הוא בוחן את גופי וטיפה הסמקתי, הוא היה גבר מושך עם שיער שטני לא ארוך ולא קצר מסורק לאחור, היו לו עניים חומות ויפות, גוף יחסית גדול, חולצה מכופתרת בצבע אפור חלש וג׳ינס שחור עם טיפה קרעים. ״תרצה להזמין משהוא עכשיו או שאחזור בעוד כמה דקות?״ שאלתי כי לא היה לי כוח לעמוד שם עד שיחליט מה הוא רוצה ״לא, לא, זה בסדר, אני יודע מה אני רוצה להזמין״ אמר
לאחר שהזמין הסתובבתי חזרה לדלפק ונתתי להארי את הפתק שכתבתי עליו את ההזמנה מתוך המחברת הקטנה
״תגיד...״ אמר וישר הרמתי את מבטי עליו ״אפשר לשאול אותך שאלה?״
״אממ כן, אני מניח״ אמרתי לו ״אני יודע שאני יוצא טיפה חסר טאקט והכל אבל זאת סתם שאלה שעלתה לראשי...״
״זה בסדר תשאל״ אמרתי ״אוקיי... יופי, אתה גיי?״ שאל ולרגע הרגשתי את ליבי מחסיר פעימה והרגשתי את לחיי מאדימות
״אממ כן, למה אתה שואל?״ שאלתי אותו חזרה ״סתם, סתם, פשוט ראיתי אותך בוחן את הלקוח שלקחת ממנו את ההזמנה אז עניין אותי״ אמר ״אה... ואתה..? אתה גיי?״ שאלתי טיפה מובך והוא גיכח ״כן״ אמר והסתכל לעיניי וקפאתי למראה עיניו הירוקות ורק רציתי להכיר את הבן אדם שעומד ‏מאחורייהן ״אה, נחמד״ אמרתי וגיכחתי ״כן... בכל מקרה אני אלך להעביר את ההזמנה לטבח״ אמר ״כן, כדי אחרי הכל אנחנו לא רוצים שהלקוח יכעס״ אמרתי ושתינו צחקנו ולאחר כמה שניות הוא נעלם למטבח ולא ראיתי אותו יותר.

תודה על ה200 ציפיות לפאנפיק❤️