gunshot lullaby

פרק 7 מה שנתתי לכם לקחת

מה שנתתי לכם לקחת ממני.

*מכוון גם אל החיים בכללי, גם בכללי על הזמן, וגם אל כמה אנשים מסוימים מקרים ספציפיים.

לקחתם את הצבעים שלי. אני אפילו לא יודעת איך זה קרה. בשלב מסוים פשוט קלטתי את זה. פעם הייתי מתלבשת מאוד צבעוני אבל בשלב מסויים קלטתי שכל הארון שלי שחור. איבדתי את הצבעים שלי.

לקחתם את החיוך ממני. בילדותי הייתי אדם מאוד חייכן הייתי מחייכת כל הזמן. באמת. יותר מאנשים רגילים. ילדות אני אומרת כאן גם גיל 11 שזה כבר על סף תחילת גיל ההתבגרות. הייתי טיפוס צבעוני עליז ושמח.

לקחתם את הסרט פרווזן ממני. כן כמה שזה ילדותי פעם אהבתי אותו. יכולתי להזדהות עם אלזה. אני מתביישת להודות בזה אבל אני עדיין זוכרת את כל המילים של let it go כמעט בעל פה מפעם. אבל עכשיו אני לא יכולה להיזכר אפילו בשמות של אנה ואלזה בלי שזה יכאב לי. אני הייתי אלזה ואתה היית אנה. הכל התחיל מבדיחה. היית כמו אח בשבילי יותר מהאח האמיתי שלי. עכשיו כל פעם שאומרים אלזה זה מזכיר לי איך אתה היית קורא לי- אלזההה(...) אלזהההה(...). אני לא יכולה יותר להיזכר בדמות שאני אוהבת בלי שיהיה לזה טעם מריר.

לקחתם את מוזיקת הפופ. זה אולי יותר באשמתי. אבל איבדתי את החלק הזה בעצמי שהיה שמח ואהב להקשיב למוזיקת פופ. היום אני לא אקשיב לזה כי זה ילדותי. ואני שונאת את עצמי שאני חושבת ככה. אני שונאת את עצמי על מה שהפכתי להיות.

לקחתם את הדבר שהייתי עושה עם המיקרוגל. פעם שהייתי קובעת טיימר במיקרוגל אז הייתי מנסה להגיע לכל החדרים בבית לפני שיצפצף. הייתי עושה את זה ממש במהירות לפעמים גם מחפפת. זה היה לי אתגר אישי. ואני אוהבת לאתגר. בשלב מסויים פשוט הפסקתי... לאט לאט. עד שזה נמוג. בשלב מסויים פשוט קלטתי שאני לא עושה את זה יותר.

לקחתם שינה ממני. איך אני יכולה לישון עם כל כך הרבה מחשבות בראש?

לקחתם גלידה ממני. איך אני אוכל להיזכר בגלידה שוב בלי להיזכר בכם? אחריי כל מה שבילינו.

לקחתם את המקום היחיד שהערכתי יותר מכל בעולם הזה. הרסתם. חיללתם לי אותו. הוא לעולם לא יהיה אותו דבר שוב.

לקחתם את היכולת שלי לבטוח באנשים. אני לעולם לא אהיה מסוגלת לבטוח באנשים שוב ככה. ריסקתם אותי. למדתי לא לבטוח באנשים יותר. הם רק יאכזבו אותך.

לקחת את פורטנייט. כן זה מטומטם לגמריי. פעם אהבתי לשחק. וגם אתה שיחקת. מתוך קבוצת החברים שלנו היינו היחידים ששיחקו. אחריי שהקשר התנתק אני אפילו לא יודעת מתיי זה קרה בדיוק. אבל פשוט... הפסקתי. נמוגתי. וויתרתי על דבר שאהבתי. גם אם הוא מטומטם.

לקחתם את הזמן שלי. אני מתעסקת יותר מידיי זמן במחשבות עליכם. הרבה יותר ממה שאני צריכה. הרסתם אותי רק בעצם קיומכם. אני משתגעת בניסיון להבין אותכם מה עובר לכם בראש זה מחרפן אותי. הרסתם אותי.

לקחתם את הזיכרונות שלי. כל הזיכרונות הטובים שחלקנו הם נהרסו.

לקחתם את האנרגיה שלי. אין לי אנרגיה יותר לכלום בעולם. לא לחיות לא למות כלום.

לקחתם את השירה שלי. פעם הייתי שרה עם המילים של שירים שאהבתי. לא משנה שהקול שלי מזעזע. פשוט אהבתי לשיר. לא מזמן קלטתי שכבר לא. החלק הזה נלקח ממני. בידי החברה. יותר מידיי העירו לי על זה ולאט לאט פשוט הפסקתי. גם שאני לבד עכשיו. החלק הזה נלקח ולעולם לא יחזור. מקווה שאתם מרוצים. 

לקחתם אותי. איבדתי את עצמי. מי אני? מה אני? מה אני אוהבת? מי אני אוהבת? מה אני עושה? אין לי מושג יותר מי אני. איבדתי את עצמי. איבדתי כל כך הרבה חלקים מעצמי ממה שאפשר לספור. 

לקחתם פיסה מהלב שלי. ממי שאני. שברתם אותי. הלב שלי לעולם לא יהיה שוב אותו דבר תמיד יהיה שם חור.

אבל אולי כל אלה הם אשמתי. אחריי הכל אני זו שנתנה לכם לקחת. 

איזה דברים נתתם לקחת מכם?

למעלה השיר של let it go הגרסא שנורא אהבתי. הייתי שרה ממש עם המילים פעם. הייתי שומעת את זה בריפליי שוב ושוב שרה בשיא הקול עם הקול המזוויע שלי. שמעתי את זה לאחרונה לילה אחד שוב אחריי שלא שמעתי את זה משהו כמו כבר 3-4 שנים. היה נחמד מאוד.