טריגר דיכאון נראלי
מנוסח בלשון זכר אבל פונה לכל המינים והמגדרים*
ביחד או לבד?
השאלה הנצחית. זכיתי להרבה משניהם.
יש את הביחד.
חברים, כיף, צחוקים. נשמע לא רע נכון? הרוב מעדיפים את הביחד.
אבל הביחד זה לא כזה מדהים.
הביחד הורג. שורף.
מסננים אותך. פוגעים. מנדים. כאב כמו שלא חווית מעולם.
אתה גוסס מבפנים. נשרף. (טריגר מוות) רוצה למות אפילו.
ובשלב מסוים גם פשוט נמאס לך. נמאס לך מכל הכאב. כל הדמעות. כל הלילות שוכב במיטה בדמעות עד שנרדם לצלילי הפלייליסט המדוכא שלך מייחל רק להיעלם מהיקום.
ואתה גם מאבד את עצמיך. אתה כבר לא עצמיך יותר אתה מה שחברים רוצים שתהיה.
ונגיד יש לך מזל שנפלת על חברים נחמדים שלעולם לא ידרשו מימך להיות מישהו אחר. עדיין קיים הלחץ הזה להתנהג בצורה מסוימת. בכל חברה הוא יהיה קיים. הלחץ להתאים לנורמה- גם אם הנורמה זה רק אדם אחד שקובע את הנורמה לכולם. תמיד צריך להתאים למסגרת.
בביחד אתה מאבד את עצמיך, והתחושה הזאת לא נעימה בכלל. מי אתה?? מה אתה באמת אוהב?? צונח ללא בור תחתית של ייאוש. בור שמתמלא עוד ועוד בעוד ועוד כאב של כל הכאב כל הפעמים שפגעו בך שהרסו אותך.
והשאלה של מי אני?? איך לדעת אם אני באמת אוהב את זה, או אני אוהב את זה כי כולם אוהבים? איזה חלק הוא באמת שלי?? מי אני?? איפה הגבול נגמר??
אתה פשוט מאבד את עצמיך. מי אתה בכלל יותר? אף אחד. כלום. כלי חלול. איבדת את עצמיך. או שאפילו מעולם לא היית קיים.
האם היית קיים בכלל אי פעם? או שתמיד התאמת את עצמיך לחברה?
הביחד לא כיף בכלל.
מצד שני
הלבד.
זה חופשי. זה משוחרר. אין לחץ.
כולנו נעדיף לחשוב שאנחנו מסוגלים להיות לבד. לא להיות תלויים בחברה.
זה שקר.
הלבד הוא פשוט בודד וריקני. הבור של ייאוש שהזכרתי ממקודם? כאן הוא נורא אפילו יותר.
אין דבר לעשות חוץ מלהיות בו.
והשעמום. וואו השעמום.
אתה לא יודע מה לעשות עם עצמיך. אתה יכול להשתגע. להתחרפן.
YOU ARE READING
gunshot lullaby
Losoweכי השם קטעי כתיבה כבר חרוש לגמריי נמאס לי כבר מהחברה שאנחנו חיים בה. נמאס לי מנורמות החברה נמאס לי מלהדחיק הכל. אזז אתם נבחרתם להיות הקורבן שלי אוסף של כל מיני קטעים והרהורים על החיים. מקום שני בקטעי כתיבה נכון ל5.4.2021
