וואו גם היום היה לי פרץ כתיבה מטורף. אני גאה בעצמי על זה.
רק בשתי שורות הראשונות התקשיתי כי תמיד להתחיל זה הכי קשה, אבל אחריי זה הכול זורם בטירוף.
זה שיר בנושא הקהילה הגאה. אולי אני אערוך אותו קצת לא יודעת
שנאה, בוז, פחד, ותיעוב, כך החברה מתייחסת לקהילה הגאה.
אבל אנחנו לא נשתוק ונפחד, אנחנו נשיב לשנאה באהבה.
מה אכפת לך אם הוא גיי? מה אכפת לך אם היא בי?
למה זה משנה לך אם הם מגדירים את עצמם כנונבינארי?
כל אדם הוא אדם אל תשכח את זה.
תשכח מאיך שדברים היו אז, עכשיו אנחנו בעידן אחר.
כיום העולם מתקדם הקהילה הגאה זה לא חטא תעמוד בקצב,
למה אתה שונא אנשים שרק עוקבים אחריי הלב?
אהבה זו אהבה, לא משנה מה,
מה אכפת לך אם אישה אוהבת אישה?
מה אכפת לך אם הוא אוהב אותו?
החיים שלך עד כדיי כך אומללים שאתה נטפל לשלו?
לא משנה כמה שנאה תזרוק עלינו האהבה שלנו תעמוד חזקה ואיתנה,
רוצה שנהיה בשקט ונעלם? אנחנו נשיב בצעקה!
זה לא שלב זמני זה כאן לתמיד וכאן זה יישאר,
לא משנה כמה תכריחו אותי להיות תמיד אהיה אני ולא אדם אחר.
נמאס לי להעמיד פנים שאני מישהו שאני לא,
למה אני צריכה להסתיר את זהותי בעידן של היום?
גם אם היא נמצאת בתוך גוף של בן היא זו היא,
ואם אני מבקשת שתקראו כהם אז תכבדו את מי שאני!*
אם אתה לא מסכים איתי זו זכותך המלאה,
זו זכותך המלאה לשנוא דבר כה תמים וטהור כמו האהבה.
אבל אנחנו לא נשתוק ולא נעלם לך מהפנים,
כנגד השנאה שלך אנחנו נעמוד חזקים ואיתנים.
YOU ARE READING
gunshot lullaby
Randomכי השם קטעי כתיבה כבר חרוש לגמריי נמאס לי כבר מהחברה שאנחנו חיים בה. נמאס לי מנורמות החברה נמאס לי מלהדחיק הכל. אזז אתם נבחרתם להיות הקורבן שלי אוסף של כל מיני קטעים והרהורים על החיים. מקום שני בקטעי כתיבה נכון ל5.4.2021
