שכחה אותי

פרק 1- תחילת הקללה

זה היה ביומלדת 10 של דניאל, התגוררנו סמוך אחד לשני, היינו צועדים יחד לבית הספר כל יום. היא נראתה באותו יום מפוזרת למדי ודיי מבוהלת "הגיע אליי מישהו, בעצם זה היה יותר מאדם אחד. זה היה קול!!" היא אמרה בפאניקה "הם, הוא, היא, אמרו שהם יגיעו פעם בחודש ויסבירו הכל, הם אמרו שאני מקוללת!" צחקתי מעט "דניאל? אל תדאגי זה רק חלום. דרך אגב- מזל טוב!" עייניה נפתחו לרווחה בשמחה "נכון! יש לי יומולדת!!!" אני בן העשר ודניאל בת העשר צעדנו לנו יחד לבית הספר, ואז בהמשך הצטרף יניב. היינו החבורה הניצחית מכיתה א. באותו יום פיטפטה דניאל שעות על מה שנעשה אחר הצהריים לכבוד יום הולדתה. אחרי יום ההולדת סיפרה דניאל גם ליניב את החלום, וגם הוא לא התייחס לזה יותר מידי.
וכך עבר לו חודש, ומידי חודש במדוייק הייתה דניאל מגיעה אלינו ומנסה לספר לנו על הקול המוזר שחוזר לו ומסביר לה את הקללה שלה. לא הקשבנו במיוחד עד יומולדת 11 של דניאל. "הקול אמר שהקללה תתחיל המחודש הבא. אני אצטרך לבחור אדם אחד לשכוח שדיברתי איתו יותר מ20 דקות..." היא הייתה לחוצה בטירוף. כמו כל חודש שהקול היה בא לבקר. היא סיפרה את זה להוריה, אבל הם וגם יניב לא האמינו לה. רק אני ורונה אחותה בת ה4, היינו קשובים והאמנו לה ונלחצנו ממש. "צריך לעשות הבטחה!" אמרה רונה "אל תשכחי אותנו אף פעם!!!"

למחרת באתי לסבתא שלי ופרקתי לה הכל "סבתא אני מפחד מקסמים, יש קסם על דניאל והיא תשכח הכל, אפילו אותי ואת יניב!" סבתא דאגה "היא חולה במשהו?" היא אמרה במבטא המקסיקני החזק שלה, "לא לא, היא מקוללת" סבתא הושיבה אותי על ידה וסיפרה לי "אצלנו באזור שלנו במקסיקו מסתובבת אגדה על 13 מקוללים מכל העולם, שבמשך 15 שנה הם מתמודדים עם קללה מסובכת ואז אחרי 15 שנה הם יכולים לבקש מה שהם רוצים" "דניאל גם אחת מהמקוללים" אמרתי באכזבה, "אז זה אומר שעוד 15 שנה היא תוכל לבקש איזו משאלה שהיא רוצה" ניחמה אותי סבתא "אפילו להיות מלכת הכיתה?" שאלתי. "כן" ענתה סבתא והביאה לי ספר קטן כתוב בספרדית. "אם תרצה ללמוד על זה" אני לא ידעתי ספרדית, גם לא דניאל או יניב, אז הספר פשוט נשאר במדף עד גיל 17 בערך...

בואו נקפוץ לגיל 17, מין הסתם מלא דברים השתנו, יניב ודניאל יצאו לחודשיים ונפרדו, דניאל יצאה עם עידו, הם נפרדו ובסוף אותו החודש היא בחרה לשכוח אותו.. הלוואי שאני הייתי יכול לעשות כמוה ולשכוח את ליטל המעצבנת הזאת שישבה לי על הצוואר עד גיל 21. עברנו כמובן אני יניב ודניאל לתיכון משותף, עשינו בגרויות, ומידי חודש הייתה צריכה לבחור אדם אחד שהיא דיברה איתו יותר מ20 דקות לשכוח. היה איזו פעם אחת שלדניאל לא היה אף אדם לא חשוב לשכוח, אז היא בחרה במורה לאנגלית.

"היי דניאל, תתנצלי בפניה!" לחשתי לה באוזן אחרי שהיא כעסה על הגברת המבוגרת שעברה במסדרון בית הספר והחליטה לנזוף בה על ציוניה הנמוכים. "למה מי היא בכלל" הרימה דניאל גבה. "אף אישה זרה לא תבוא אליי ותצעק עלי ועוד לפני כולם!!" משכתי את דניאל לצד. "את רצינית?? אישה זרה?" "אתה מכיר אותה?" היא הסתכלה עליי מוזר "דניאל!! זו המורה לאנגלית!!" "אז למה אני לא זוכ-" התחילה דניאל לומר ואז נהייתה אדומה "הקללה הזאת! אההה באמת שכחתי ממנה לגמרי! אני אפילו לא ידעתי שזו המורה למתמטיקה! כמה זמן היא מלמדת אותנו? איך קוראים לה? מה אני אמורה לעשות עכשיו?!" זה היה אחד הסיפורים הכי קלילים שהיו בעיקבות הקללה.. לא פעם ולא פעמיים היא שכחה אדם שהיא הכירה טוב כי לא היה לה אדם אחר לשכוח ואז כל המבוכה התחילה מחדש. סיפרנו ליניב מה קרה והוא צחק. "קללה? זה לא הדבר הזה שהמצאת בגיל 11 כדי להסביר למה את שוכחת דברים?" למדנו לא לשתף את יניב בכל הנוגע לקללה...

"היי רועי..." היא אמרה לי בעדינות יום אחד, הסתכלתי עליה מהר. הטון הזה לא התאים לה. "אז הסוד הזה הוא רק של שנינו" לא הבנתי כל כך מה היא מתכוונת. "גם אחותך רונה יודעת את זה" אמרתי, היא נאנחה והחזיקה לי את היד. "אתה יודע אנחנו לא ילדים יותר..." לא הבנתי למה היא רומזת. ואז קפצתי "שיטט עוד שבוע הבגרות! צודקת! נדברר" רצתי משם לחרוש על החומר. אנחנו לא ילדים והחיים שלנו בידיים שלנו, ואם אני רוצה תעודת בגרות אני לא יכול לזלזל בזה.

✿ ✿ ✿

• היי יומן יקר, זו דניאל. אני בת 11 היום והקללה התחילה רשמית. בחרתי לשכוח מישהו, אבל אני לא זוכרת מי בחרתי לשכוח בכלל...
• היי יומן יקר, מישהו פנה אליי היום, הוא אמר לי שלום ומה שלומי, אני בכלל לא זוכרת מי הוא. זה כנראה קשור לקללה.
• היי יומן יקר, זו אני שוב. דניאל בת ה15. עברתי לתיכון עם יניב ורועי. גם שרית וטליה עברו איתנו... רבתי איתן. זה מפחיד להיות מבוגרת.
• היי יומני היקר, זו אני, דניאל בת ה16. לא כתבתי לך מלא זמן, ביקשתי מיניב שיצא איתי כדי לגרום לקראש שלי לקנא. הוא הסכים ויצאנו חודשיים ןהקראש שלי לא קינא אפילו קצת!!! יניב התעצבן עליי באיזה שלב שאני לא מספרת לו מי הקראש שלי ונפרדנו. אבל אני חושבת שעידו שם עליי עין והוא גם חמוד.

✿ ✿ ✿