שכחה אותי

תורך להלחם עליי

היא חיפשה צלחות. "ואוו שינית את הסדר של הכלים" היא הייתה קצת מופתעת. מה שהטריד אותי זה שהיא זכרה את הסדר הקודם של הכלים. התיישבתי בספה מול הטלוויזיה. גל ויניב החזיקו ידיים. אני יודע, עברה כמעט שנה, אבל מישום מה אף פעם לא חשבתי שיניב הוא גיי וזה היה לי חתיכת שוק. המוח שלי חיפש נושא שיחה אבל דניאל כבר עשתה את זה במקומי. היא לקחה לי את השלט מהיד כאילו אנחנו השלמנו לחלוטין, משהו בי חשש שהיא באמת מאמינה שסלחתי לה והיא פשוט הולכת להמשיך להעמיד פנים שהכל מעולם לא קרה. אבל כשהיא הפעילה על ערוץ הספורט הבנתי. הקבוצה האהובה עליה שיחקה היא התיישבה כרגיל, גברית, אבל כשהיא קלטה את מבטי עליה היא שילבה רגליה והתקרבה אליי. היד שלי בטעות נגעה ברגל שלה ומשכתי אותה במהירות. היא הגישה לי בחזרה את השלט. "סליחה בעצם לא כזה דחוף לי לראות את המשחק." היא הסתכלה עלינו, יותר נכון, היא הסתכלה עליי, "אזז!!" היא אמרה בחיוך הכי מאולץ שראיתי מאז שנות היכרותי איתה. "מה חדש??" מה חדש?? יש הרבה חדש. במיוחד העובדה שהיא מוכנה לוותר על משחק בשביל שיחה.
הסתכלתי על גל חסר ידע מה להבין... ואז יניב וגל שילבו ידיהם ונתנו לי את *המבט*.  הסתכלתי על דניאל ומין בחילה מוזרה עלתה בתוכי. דניאל? היא עדיין אוהבת אותי?
עצמתי את עיניי לשניה טיפה ארוכה ונשמתי נשימה עמוקה. "אני מצויין! את בטוחה שאת לא רוצה לראות את המשחק? דווקא נראה מעניין" דניאל חייכה אליי ושנאתי את העובדה שאני תמיד כזה נחמד, גם כשלא מתחשק לי.
צפינו במשחק בזמן שאנחנו אוכלים סושי ותפוחים, אף אחד לא נגע בדבש כמו שראוי לו. דבק לא שייך לארוחה. כשהמשחק נגמר קפצנו כולנו משמחה, הקבוצה האהובה עליה ניצחה, אומנם זה היה קרוב אבל היא ניצחה. פתאום הבריחה מהמציאות נעלמה,
דניאל הייתה צמודה אליי בחצאית קצרצרה וחולצה שלא השאירה מקום לדמיון.. יניב וגל החזיקו ידיים נשענים אחד על השני, כולם מאוהבים רק אני לא מרגיש כלום.
דניאל התחילה שיחה כרגיל.  "כן קודמתי" אמרתי כשהמוח שלי עבור במחשבות. המשכנו לדבר על זה ואז היה קצת שקט. אני חושב שקצת בהיתי אבל לא הבנתי לאן.
"אחי אני יודע שיש לה אחלה חזה אבל תוריד את העיניים" שמעתי לחישה לאוזן. זה היה יניב. הפנים שלי היו אדומות והזזתי את הראש מהר הצצתי לפנים של דניאל ופעם ראשונה הן היו אדומות כמו עגבניה.
יניב קם "אנחנו נשאיר אתכם לבד, אתם צריכים קצת לדבר על מה שקרה בחודשים האחרונים" גל עיקם את אפו. "אבל היינו פה רק שעתיים!!" וקם אחריו ומנשק אותו. זוג דביק, איכ.

הדלת נסגרה וישבנו רק אני ודניאל. קרובים מידי לדעתי. ודניאל היה את המבט הזה כמו שהיא הייתה כועסת עליי פעם.
"מה!" אמרתי בתוקפנות ואז הרגשתי רע על זה.
"פשוט... יש כל כך הרבה שאני רוצה להגיד לך" היא אמרה והשפתיים שלה התהדקו, שרק לא תפלוט משהו.
"תגידי. הקשר בנינו לא יכל לההרס יותר משהו נהרס. פשוט תגידי הכל" אמרתי, יותר נכון צעקתי.

"אני אוהבת אותך. אני הרבה זמן אוהבת. וזה כאילו הרגיש כל כך נכון. חיכיתי שתעשה את הצעד הראשון  אבל אתה פשוט לא עשית. אז לא היה לי ברירה. שאלתי את גל והוא אמר שגם אתה אוהב אותי אז נישקתי אותך. לא התכוונתי שזה יצא ככה. לא רציתי שנריב. לא ידעתי איזה תירוץ יעזור לי להתרחק ממך. חשבתי שלהתרחק ממך יעזור לי להתגבר עליך, שהזמן יעזור אבל אני רק אוהבת יותר ויותר ומתגעגעת כמו לא יודעת מה. אם אתה לא רוצה אותי כבת זוג זה בסדר. אתה נלחמת עליי מספיק. הגיע הזמן שאני גם אלחם קצת על הקשר הזה."

היא נשמה עמוק ובאתי להגיד ש..טוב לא יודע מה באתי להגיד אבל ממילא היא כבר קטעה אותי.

"אני אמשיך לנסות לגרום לך להתאהב בי, אם זה לא מתאים אני אנסה להתרחק. אבל קשה לי בלעדייך. חוץ מקראש, אתה החבר הכי טוב שלי,אתה הבנאדם שהשאיר אותי בחיים בכל הרגעים הכי קשים שלי, אתה הבנאדם שאני יכולה לסמוך עליו שיהיה שם בשביל החברים שלו תמיד, אני תוהה אם אני עדיין נחשבת חברה שלך, כאילו, ידידה..  אתה כל כך חכם, מתחשב, זורם לשטויות שלי גם אם אני חרא בנאדם. אתה גם דיי חתיך" היא אמרה את המשפט עם פנים ברצפה
ברגע הזה זה הרגיש כבר ממש מפחיד. מעולם לא אמרו לי שאני חתיך, לא כי אני לא, פשוט כי זה לא הצד הבולט שלי. בלשון המעטה.
היא המשיכה לדבר ואז הפסיקה והרגשתי רע שפיספסתי את חצי ממה שהיא אמרה ואז הרגשתי אפילו יותר גרוע כשראיתי שיש לה דמעות בעיניים.
"א-אל תבכי" אמרתי במין חוסר טקט. איזה בחור שובר לבחורה את הלב ואז אומר לה לא לבכות?!
אני תמיד הייתי הרגיש מבין שנינו, יותר נכון הבכיין, וזה היה לי קשה לראות אותה בוכה, בגללי.
"דניאל, אני גם התגעגעתי אלייך. יצאתי חרא" כשאמרתי את זה ידעתי שהיא יצאה חרא יותר אבל האשמה היא מנוע מאוד חזק
"יש משהו שאני יכול לעשות כדי לגרום לך להרגיש יותר טוב? כל דבר!" זה היה דיי טעות להציע את זה. הפנים של דניאל נהיו אדומות כשאמרתי את זה. פיזית, היינו ממילא קרובים אז שהיא קירבה את הפנים שלה לשלי והפילה כאילו בטעות את הכתפייה של החולצה שלה זה היה...

"טוב נקצר את זה בכך... זה היה אחלה סקס" אמרתי לגל בטלפון. זה היה חרא. לא לא לא. אני לא רציתי לשכב איתה. כלומר, אני מאוד רציתי, אבל זה היה אמור להיות שיחה בה אני מבהיר לה שאין סיכוי שנהיה ביחד... איך זה הפך לזה?!
גל התחיל לקשקש לי בטלפון על כמה שהוא חזה את זה מראש והוא ידע את זה מראש אבל זה הציק לי... זה ששכבנו זה מחייב שנהיה ביחד?
זה היה מוזר לקבל הודעת בוקר טוב ממנה אבל זה היה משמח בצורה מדהימה. הרגשתי שכבר תקופה ארוכה לא הייתי שמח כל כך.
הלחץ הרג אותי אז עשיתי דבר שכל האנשים חסרי החיים בגילי עושים, השתכרתי.. ושלחתי לה הודעה.
"אני אוהב אותך"