שכחה אותי

אז איך משלימים מכאן

*מהכותב לקורא, פרק זה מלא בדילוגים בזמן מקווה שתצליחו להבין.*

לא דיברתי עם דניאל מאז. אני יודע שהיא לא שכחה אותי. אבל היא בוחרת להעמיד פנים שכן. יניב וגל מנסים להשלים בנינו אבל הם קצת עסוקים בשלהם עם המעבר וזה, התחושה של הרקניות התחילה להציף אותי. בלי שום אדם להלחם עליו, בלי מפגשים בשישי בערב. התחלתי לקחת מלא פרוייקטים בעבודה, העיקר למלא איזה משהו.
זה השתלם, נראה לי. הועלתי במשרד וגם המשכורת עלתה. אחראי השיווק. רציתי לספר לדניאל, זה מה שתמיד הייתי עושה. אבל היא מעמידה פנים שהיא לא זוכרת אותי אה.
הפעם האחרונה שדיברנו זה היה בווצאפ.
"היי רועי! זו דניאל. קראתי ביומן שלי כמו שהצעת וראיתי שאתה החבר הכי טוב שלי"
היא פאקינג צוחקת עליי?
"את זוכרת גם את הסיבה שהחלטת לשכוח את החבר הכי טוב שלך?" רשמתי לה.
היא הקלידה איזה 3 דקות והייתי כבר מפוצץ דמעות. חסמתי אותה.

חושבים שזה קשה לא לשלוח הודעה לאקס? אני מניח שפי 5 היה יותר קשה לדניאל. הגיע חודש תשרי וזה נשבר.
"היי" היא שלחה לי אס אמ אס.
"היי?"
"רונה סיפרה לי שאתה יודע שאני... טוב, לא שכחתי אותך"
"כן"
"אני מצטערת"
"סולח" כתבתי. עלק סולח. גם אם היא תבקש סליחה מליון פעם אני לא סולח. "תודה, בא לך לחגוג ביחד ראש השנה? אני, אתה, גל ויניב?" היא שאלה והתמהמתי כרגע. התגעגעתי אליהם. "סבבה. אצלי?"  טוב, אז כרגיל, אצלי.

הלכתי למסעדת סושי וקניתי קצת סושי לחג. אני לא ממש בנאדם מסורתי אבל אוכלים דג בראש השנה, נכון? סימסתי ליניב וגל שיביאו חטיפים. "את מביאה שתיה?" באתי לשלוח לדניאל ואז התמלאתי כעס. לא רוצה את השתיה שלה. "תשתדלי לא 'לשכוח' להביא שתיה" כתבתי ושלחתי. התחרטתי על זה מיד. אבל מאוחר מידי, היא ראתה. היא הקלידה חצי שעה ולא יכולתי לצאת מהצ'אט, מה היא תגיד? לבסוף כיביתי את הטלפון ובדיוק נשמע צליל הודעה.
"בסדר".

פעמון הדלת צילצל יניב וגל עמדו שם יד ביד "אחיייי" קפץ עליי גל בחיוך. "כמה התגעגעתי!" הוא חיבק אותי חזק ומניח את על השקיות על הרצפה. בקושי ונפגשנו לאחרונה. התיישבנו בסלון וסידרנו את הפיצוחים.  "אני כל כך שמח שסוף סוף השלמתם" אמר יניב מיוגע "זה היה מעצבן ומביך לעמוד בניכם כל הזמן הזה" שתקתי לרגע "אנחנו-" באתי להסביר. ואז נשמע צילצול בדלת ודניאל נכנסה
בהינו אחד בשניה והיה מביך. "היי" אמרתי לבסוף וזזתי קצת שתכנס. "היי ושנה טובה" היא אמרה היא הביאה גם תפוחים ודבש. איזה נחמד מצידה.
משהו הציק לי הסתכלתי עליה במבט בוחן. היא לבשה חצאית(!!!) היא הייתה לבושה חגיגי. לא מידי, אבל בכל זאת, לא יום יומי.
הסתכלתי על רגליה הארוכות היפות ואז ניערתי את ראשי. 'תתאפס על עצמך רועי! זאת דניאל.' משהו בראש שלי פתאום אמר 'נו ו?'
גל משך אותי למטבח. "צריך כוסות!" הוא אמר בקול
"אתם לא השלמתם ממש, נכון?" הוא לחש לי והינהנתי. "אוקי אז אני רוצה הסבר מה קרה, התוודת בפניה?" הוא שאל ונהיתי מבולבל. "למה שאני אתוודה בפניה. אין לי רגשו-" הפסקתי באמצע כי המחשבות הציפו אותי. רגשות? לדניאל? לאחרונה הקשר שלנו השתנה. אני לא יכול להגיד שהיא כמו אחות קטנה. זה ממזמן לא סוג הקשר הזה. Bff? גם זה לא. אולי באמת כדאי לי להתחיל להסתכל עליה מעבר ורק ידידה...
"נו אז, מה קרה?" קטע גל את המחשבות שלי. "היא התוודתה בפניי" אמרתי וגל נראה המום. "דניאל?? דניאל שלנו? הילדה עם האגו הענקי שאמרה שלעולם לא תעשה את הצעד הראשון?" הוא אמר ודניאל נקשה לו על הגב. "אני שומעת אותך אתה יודע"
מ-ב-י-ך.