אהבה במחנצ

פרק אחד עשר

נ.מ: רוני
ליס נרדמה על כתפי, ואני חייכתי. היא אוהבת אותי!!!! והיא בחיים!!! והתנשקנו!!! זה כנראה היום הטוב ביותר בחיים שלי. החיוך שלי רק התרחב, והסתכלתי על קייל, שחייך אלי. "אני שמח בשבילכן" הוא אמר "תודה קייל..." התחלתי לומר אבל הוא עצר אותי "לאלא. אל תודי לי רוני" הוא אמר והחיוך שלו נעלם "לא מגיע לי שתודי לי" המשיך ואז הסתכל דרך החלון "מה?! קייל! הכי מגיע לך!!" קראתי "לא.......לא מגיע לי" הרכבת התחילה להיעצר והוא קם "מה?" הייתי מבולבלת נורא. מה קורה פה?! "האדון יכעס" שמעתי אותו ממלמל "מי? מה? קייל, מה קורה פה?" שאלתי באי הבנה ופחד. קייל התחיל להתקרב אלי כשהוא מחזיק סכין, ודמותו התחילה להשתנות. שיערו המתולתל התיישר ונאסף בקוקו נמוך, עיניו החומות נהפכו לאדומות, ועורו התכהה עד שהיה בגוון פחם. "מה קרה, רוני? את מפחדת?" הוא שאל בקול קר ועמוק, ואז פרץ בצחוק חד ומקפיא. הסתכלתי עליו באימה "ק-קייל?" גימגמתי בפחד "כן רוני?" הוא שאל באותו קול קר ועמוק. "מה.....מי אתה?!" צעקתי ולהבות פרצו מסביבנו "אני זה שיהרוג אותך!" הוא ענה בחיוך ואז דמותו נהפכה לדמות של אותו איש שניסה לרצוח את ליס. "רוני רוני....החלומות שלך מפתיעים. את חושבת שהילד הזה עובד בשבילי? אלים אדירים......את באמת חושבת שאני אהיה מוכן שילד יעבוד בשבילי? חה!" האיש החל לצחוק והכל התנפץ. נפלתי לתוך בור חסר תחתית, והצחוק הקר של אותו איש הידהד מסביב. התעוררתי בבת אחת, רועדת וחובטת. "רוני! מה קרה?!" שמעתי את קולה של ליס שואל "אני...חלום..." ניסיתי להמשיך אבל ליס עצרה אותי "חלום רע?" היא ניחשה ואני הנהנתי "אוי נו. זה בטח כלום....." "זה לא יכול להיות כלום" אמר פתאום קולו של קייל וצרחתי. "רוני?" הוא שאל בהיסוס "א-אני...." התחלתי לומר אבל ליס שוב עצרה אותי "תספרי לנו את החלום שלך" היא אמרה ואני הנהנתי. סיפרתי להם את החלום, וקייל שתק. ליס חיבקה אותי "החלום הזה כנראה לא נכון..." מילמל קייל והסתכל על ידיו "אני הרי לא מפלצת....אני לא עובד בשבילו...." הוא המשיך למלמל "כן אתה צודק" אמרתי פתאום "זה בטח סתם" הוא הסתכל עלי וחייך "כן בטח סתם" הוא הסכים איתי "כןכן, בכל מקרה, מה דעתכם על פשוט לעוף מכאן? אני לא רוצה להישאר כאן יותר זמן מהנחוץ" אמרה ליס והחוותה בראשה לעבר כמה נוסעות שישבו לא רחוק מאיתנו, ליחששו והסתכלו עלינו ברעבתנות "צודקת" הסכמתי וקמתי. יצאנו מהרכבת, שנעצרה כבר, והסתכלנו מסביב. ליס התחילה ללכת קדימה בביטחון ואני וקייל הלכנו אחריה בקצת היסוס. דיברנו ביננו בשקט, וליס צעדה מולינו ושתקה. הלכתי אליה וחיבקתי אותה מאחור "ליס? הכל טוב?" שאלתי והיא השתחררה מהר מהחיבוק שלי "כן" היא אמרה במהירות והמשיכה ללכת. פתאום ראיתי שהיא כמו מהבהבת, ודמותה גדלה עד לגובה 2 מטר בערך, שיערה השחור מתארך עוד וניבים צומחים מפיה. ציפורניה מתארכות עד שהן נהפכות לטפרים, ועורה מתכהה ונהיה בצבע אפור כהה, ואילו עיניה נהיות אדומות. מיצמתי בבהלה והיא חזרה להיות ליס, ליס שאני מכירה ואוהבת. "רוני?" שמעתי את קייל לידי "את בסדר? קפאת לשנייה...." הוא המשיך "הכל בסדר" הבטחתי לו והמשכנו ללכת. ליס פנתה אל סימטה צדדית ברחוב, והלכנו אחריה בבילבול שרק הלך וגבר. פתאום ליס הסתובבה, ועל פניה חיוך מפחיד. "הגענו" היא אמרה והכל החשיך
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
סופסוף היה לי כוח לעוד פרק אז כזה הידדד עוד פרקק