אהבה במחנצ

פרק שמיני

נ.מ: ליס
שמחתי שאני שוב מדברת עם רוני אבל....היא עדיין הייתה עם קייל, וזה היה נורא ואיום. הסתכלתי בסלידה על רוני שנרדמה על כתפו של קייל, ועל הפרצוף המטופש שלו, עם החיוך הענק. גילגלתי עיניים וחזרתי לעיין במפה שמצאתי ליד הבניין המרכזי. זו הייתה מפה.....מוזרה. בייחוד בגלל שקליפורניה הייתה מוקפת בעיגול אדום, ולידה היה הכיתוב 'כדי למצוא את מה שאת מחפשת, לכי לקליפורניה'. זה גרם לי לחשוד, אבל זה היה קצה החוט היחיד שהיה לי לגבי המקום שאליו נלך. כעבור כמה זמן הרכבת נעצרה, וקייל העיר את רוני בעדינות. היא שיפשפה את עיניה וירדה מהרכבת כשהיא אוחזת בידו של קייל, ומחייכת. ירדתי אחריהם ברטינה, והסתכלתי מסביב "אמ....איפה אנחנו?" שאלתי. קייל הסתכל מסביב. "אאא....לאן אנחנו צריכים להגיע בכלל?" "לקליפורניה" אמרתי ללא היסוס. "אווקי.........אנחנו די קרוב. נצטרך רק להחליף רכבת" הוא אמר, ורוני הנהנה "אוקי" היא חייכה טיפה. הסתכלתי מהר על הרכבת כדי לא לראות את החיוך הקטן והחמוד הזה שלה. "אוקי......אני הולך" אמר קייל והלך משם. הסתובבתי וראיתי שרוני מסתכלת עליו בבילבול. השתררה שתיקה מביכה ואז רוני הסתכלה עלי "למה אנחנו הולכים לקליפורניה?" היא שאלה. היססתי ואז הראיתי לה את המפה. היא הסתכלה עליה כמה שניות ואז אמרה "זה מוזר" "כן הא?" התעסקתי בשיער שלי במבוכה. "זה לא מסוכן?" היא שאלה במן דאגה כזאת. "לא....זאת אומרת, כן, כנראה" הודיתי לבסוף "אז.......למה אנחנו הולכים לשם?" "כי זה המקום היחידי....כאילו, זה לא שיש אפשרות אחרת....." "כן צודקת......" היא אמרה ואז שתקה למשך כמה דקות. "תשמרי על עצמך, אוקי?" היא אמרה בשקט "א-אוקי.......אני אנסה...בתנאי שגם את תשמרי על עצמך" עניתי והיא חייכה "אני מבטיחה לנסות" היא אמרה בחיוך ואני חייכתי חזרה. כעבור רגע קייל רץ אלינו בצרחה "מפלצות!!!" הוא צעק ושתי מפלצות רצו מאחוריו. הוצאתי מהר את הסכין שלי והסתערתי על המפלצות. קייל הוציא את החרב שלו והסתער איתי, ואילו רוני ניסתה להרגיע את בני התמותה. מפלצת אחת שרטה אותי אבל לא ממש היה לי אכפת. שיספתי את היד שלה עם הסכין שלי והיא צרחה. דקרתי אותה בבטן והיא התפוררה לאבק. בזמן הזה קייל הרג את המפלצת השנייה. חזרנו אל רוני, מלוכלכים באבק מפלצות, ואני מדממת קצת מצד הגוף. רוני רצה אלי בדאגה "את בסדר??" היא בחנה את החתך הקטן. "זה לא מסוכן, נכון????" "הכל טוב" הרגעתי אותה. "אני בסדר" אמרתי ואז הגיעה רכבת "בואו. אנחנו צריכים להגיע לקליפורניה" התחלתי ללכת. רוני הלכה אחרי במהירות, וקייל לידה. עליתי לרכבת והתיישבתי. קייל התיישב לא רחוק ממני וסימן לרוני להתיישב לידו, אבל היא התיישבה לידי. גם אני וגם קייל נראינו מאוד מופתעים. "מה את עושה?" לחשתי לה "מתיישבת לידך" היא ענתה ברוגע והשעינה את ראשה על כתפי. סומק הציף את לחיי וחיבקתי אותה ביד אחת, מובכת ממש. היא חייכה ונירדמה, ואני הסתכלתי על קייל בהתנשאות, אבל הוא חייך. חייך!!! באיזו זכות?! הוא צריך להיות עצוב!! להיות מובס!!! גילגלתי עיניים אליו ואז הסתכלתי דרך החלון, מקשיבה לנשימותיה הקטנות של רוני. כעבור כמה זמן הרכבת נעצרה בחריקה. קייל קם והסתכל עלינו. "רוני הגענו" לחשתי לרוני והיא מילמלה משהו ופתחה את עיניה. "בוקר טוב" חייכתי אליה "הגענו" היא רטנה קצת וקמה, משפשפת את העיניים ומתחילה ללכת. הלכתי אחריה בחיוך, והיא לקחה את ידי והחזיקה אותה. הסמקתי וחייכתי, וניסיתי לא להוציא לקייל לשון. ירדנו מהרכבת. "אנחנו בקליפורניה?" שאלה רוני וקייל הנהן "אהא" הוא אמר והתחיל ללכת "צריך לצאת מתחנת הרכבת אז ו...להתחיל לחפש, אני מניחה" אמרה רוני והנהנתי. היא עזבה את ידי ודילגה אל קייל, ואז לקחה את ידו והתחילה ללכת. נשכתי את השפה בתיסכול והלכתי אחריהם. יצאנו מתחנת הרכבת וקייל הסתכל מסביב. "אז....לאן?" הסתכלתי על המפה. "לא יודעת....." הסתכלתי לכל עבר ואז ראיתי פתק צהוב מודבק למדרכה. הלכתי אליו והתכופפתי, מרימה אותו מהאדמה. על הפתק היה כתוב 'קייל, רוני, וליס. לכו לים בשביל למצוא את האבוד'. "אוקי......אני מניחה שהולכים לים?" קמתי וקימטתי את הפתק, ואז זרקתי אותו "כן זה כנראה הגיוני.......אחרי הכל, אנחנו מחפשים הרי את הקלשון של אל הים" אמרה רוני והתחילה ללכת. 'זאת מלכודת כנראה' אמר קול בראשי אבל התעלמתי ממנו, מתחילה ללכת אחרי רוני וקייל
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אוקי אז יכול להיות שיהיו חלקים לא הגיוניים וזה לגבי כל האיך שהם הגיעו לקליפורניה וכל זה, אז אני כבר אומר, תתמודדו חיימימ. אני גרוע בכל הקטע הזה של גאוגרפיה, של איך להגיע ממקום למקום ודברים כאלה, אז נא להתמודד בשקט:))))