כשהציעו את תפקידו של דילן מרב המכר ״שם המשחק״ לניל אקינסון, הוא באמת חשב שזו פריצת דרך מסחררת עבורו.
כמובן ששחקן מדופלם ובעל הישגים רבים כמוהו לא דרש כלל פריצת דרך, מאחר והוא גם ככה בפסגת הקריירה שלו, אך כל דלת ישירה להקפצת המוניטין שלו מתקבלת בברכה, אולי דווקא הפעם הוא יצליח לנצח את יריבו הותיק הידוע לשמצה - לוגן טיילור.
במקביל לוגן עצמו חטף את התפקיד עוד לפני שמנהליו הספיקו להסביר לו מה הוא כולל, הרי ״שם המשחק״ הוא ספר שהפך לנושא שיחה עילאי בקרב כל חובבי הספרות באותם ימים, וגם בקרב אלו שיותר התלהבו מהרומן הגאה המטריף בין ג׳ייסון לדילן, שבכנות היה מוצלח כל כך שאפילו לוגן עצמו- שלרוב לא התלהב במיוחד מסיפורי אהבת בנים, הצליח ״להתרגש״ מעבר למצופה בחלק מרגעיו האינטנסיביים של הסיפור, אך כמובן שהוא לא מספר על כך לאיש.
היום בו השניים הגיעו לסט הצילומים וגילו את הבשורה הקשה על השחקן שאיתו יאלצו לשחק תפקיד כה אינטימי ופרובוקטיבי, הוא יום בלתי נשכח - בלשון המעטה, עבור שניהם.
יום עבודה 1 - קריאת תסריט:
לוגן נכנס אל הבניין המוכר של חברת ״ג׳יג׳י טיווי״, בו הוא ביקר לא מעט בעבר עבור תוכניות בוקר ודרמות שצילם; משקפי שמש שחורים צמודים אל אפו חרף השמיים המעוננים שבחוץ, תואמים לג׳קט העור השחור שלו שישב על גופו השרירי והרזה בצורה מושלמת.
שיערו השחור מסודר אחורנית בצורה אסתטית ועיניו השחורות סורקות את החדר מבעד לאותן עדשות עבות, ביטחונו העצמי כרגיל מבלה בנעימים עם העננים.
״קפה.״ הוא זרק אל איש צוות אקראי שעבר במקום, וזו לא היתה בקשה, אך נראה שהבחור הצעיר כבר היה רגיל ליחס מהסוג הזה מפני שהוא כלל לא הביע מחאה, ישר פונה אל המטבחון בכדי לדאוג לדרישתו של הידוען השחצן טרם יתעצבן.
״ג׳ף, תדאג לי לטקסט.״ שחור השיער המשיך, מחלק הוראות גם למנהלו הלחוץ תוך שהוא נכנס אל הסטודיו הקטן בו יבצע את קריאתו הראשונה של הטקסט, אך כנגד ציפיותיו הפנים הראשונות אשר קיבלו את בואו גרמו לצמרמורות עזות של סלידה לתקוף את גופו.
העיניים הכחולות ההן, אותן עיניים שהוא לא יכל לסבול, השיער הברונטי ההוא העוטף את אותן פנים תמימות לכאורה, אותן פנים שכיכבו לצד שלו בכל כתבה מחדש, בכל טקס פרסים, בכל דירוג שחקנים, פנים שפשוט רדפו אותו לאן שהלך ולא נתנו לו לככב באור הזרקורים לבדו, שם שגורם לו לרצות להקיא בכל פעם שהוא מצלצל באוזניו.
״ניל אקינסון...״ כמו סימן משמיים המפיקה קראה בשמו של כחול העיניים, גורמת לו להרים את מבטו מהטקסט בתמימות ההיא אל יריבו העומד בפתח הדלת בדממה משתקת, כשהמילים מפיו פשוט נעתקו באכזריות.
הם הביטו אחד בשני במשך לא פחות משלוש שניות של הבנת הסיטואציה לפני שהפצצה הוטלה סופית והשניים נכנסו למצב קרבי.
״מה? מה הוא עושה כאן? חשבתי שאני קיבלתי את התפקיד!״ ניל היה הראשון לדבר, נעמד ממקומו בהפגנתיות שכזו בעודו טורק את אגרופיו על השולחן, משמע קולו הרך רק גרם ללוגן להדחיק מחדש את הרצון הנשכח להקיא.
״התפקיד של ג׳ייסון שייך לי אקינסון!״ הוא השיב באותו טון כעוס, עמוק משל האחר בהרבה אך מאיים לא פחות, פוסע לפנים רק כדי להוכיח לאחר מחדש כמה גבוה הוא ממנו, שרירי ממנו, טוב ממנו, בכל פעם שמבטיהם מתנגשים נראה כאילו ברקים עומדים להכות בכל רגע.
YOU ARE READING
זה רק משחק / boyXboy
Romanceכששני שחקנים יריבים נבחרים לגלם את תפקידם של זוג רומנטי ושופע אהבה זה לצד זה, יכולות המשחק המרשימות שלהם נמדדות גם על פי דרכם המקורית לשכנע את הצופים שהם שבויים אחד בקסמיו של השני גם מעבר למסך, כשהאמת המרה היא שהשנאה בניהם מעולם לא היתה חזקה יותר. *...
