"העולם אומרים שסיפורי מעשיות מסוגל לשינה,
ואני אמרתי שעל ידי סיפורי מעשיות מעוררים בני אדם משנתם." ~ רבי נתן מברסלב בשם רבי נחמן מברסלב
לפעמים אני לא ישנה בלילה.
לא בגלל סיוטים או משהו בסגנון. סתם ערה עד אור הבוקר בלי טיפת ריכוז.
הלילות הלבנים הא...
נכתב במבצע שומר החומות ********************************
קרובי משפחה שלי מהדרום הבוער הגיעו אלינו לשבת. סך הכל היה כאוס חביב למדי. בני הדודים שלי, חמוד בן ארבע ומתוקה בת שנתיים, הם הילדים הכי מתוקים שיצא לי לפגוש. אני יודעת שאני משוחדת כי הם קשורים אליי גנטית, אבל עדיין...
הגדול פסק ש"הממ"ד שלכם יותר מגניב משלנו." (הממ"ד זה החדר שלי והוא התלהב מזה שיש לי פה לגו, כדורי דיסקו ושרשרת אורות בצורת כוכבים.) הקטנה הסכימה איתו בצעקות של "ווז! ווז!" (ברווז, בגלל ברווזי הגומי שיש לי בין הספרים והכאוס הרגיל.)
היה ממש כיף איתם ועם הדודים שלי, אם כי אני עדיין תוהה איך נותנים לי להשגיח על ילדים ביומיום. זה נשמע רע, אבל תנו לי להסביר:
בני הדודים שלי רצו לשחק עם כמה בובות של ציפורים שיש לנו בבית. מדובר בבובות ילדות של אחי הקטן (ויליאם) ושלי ששורדות את כל השטויות שלנו למעלה מעשור.
כששאלתי את וויליאם אם הוא מרשה לי לתת לילדים לשחק עם הציפורים הוא אמר שכן. הם נהנו לשחק איתן עד שוויליאם ואני הבנו שזה אומר שהן מתמלאות בריר של ילדים קטנים™ וגם עלולות להיקרע (צעצוע של סיפור 3? אז זהו.), אז ניצלתי את ההזדמנות שהילדים הלכו לישון אחרי ארוחת השבת והכנסתי את הציפורים לארון שלי כדי שימצאו שם מקלט מדיני. קראתי קצת ואז החלטתי לשנוץ ולהשאיר לגחלילית של העתיד את המשימה הקשה להמציא תירוץ אינטליגנטי ואלגנטי.
כמה שעות אחר כך, התעוררתי בגלל שני ילדים קטנים שקפצו עליי וחיפשו ציפורים.
"גחלילית, איפה הציפורים?" הקטנצ׳יק המתוק שאל אותי בעצב ובדאגה, כשהצלחתי לתקשר בקצת יותר מנהימות לא ברורות.
אז מה תא המוח הער האחרון, שנשאר בתור ש"ג שמטרתו לדאוג שאצליח לנשום ולעכל בו זמנית ענה? "הן עפו לצפון כי חם להן."
כמובן שכעבור שנייה הבנתי שזו הייתה טעות טיפשית. ולמה? ילדים בני 4 שואלים הרבה שאלות. בלי פילטר. מדובר בילד ששאל אותי יום קודם לכן למה המכונית של גוגל סטריט וויו לא צילמה בעזה (כשהראיתי לו את google earth כי הוא רצה לראות את כדור הארץ מלמעלה) ולמה תרנגולת זו חיה כועסת.(ההסבר שהמצאתי היה שבגלל שתרנגולת זו חיה קטנה אז אין מספיק מקום לכל הכעס שיש לה בגוף.)
"הן נדדו לצפון? ומתי הן יחזרו? ואיפה הן בדיוק? ואיפה זה הצפון? ואיך הן יודעות לאן לעוף? וכמה רחוק הן יכולות לעוף? ו-" אוי וייזמיר.
בשלב הזה כבר לא הייתי בטוחה אם אני דופקת את החינוך של הילד והאם ציפורים באמת נודדות לצפון כי חם להן (אז התשובה היא כן! לפחות לפי ויקיפדיה.) והאם הוא באמת אוכל את זה שבובות בצורת ציפורים מצוירות ממשחק מחשב/טלפון עפו לצפון בכוחות עצמן, בלי כנפיים ו/או דרכון.
אז תא המוח בתפקיד הש"ג החל לירות בשצף קצף רצף של שטויות מחורטטות שלא היה כמותו מאז שניגשתי לבגרות בספרות וקיבלתי בה שבעים ושמונה.
אני:"אתה יודע שציפורים נודדות לדרום בסתיו, נכון? כי קר להן בצפון. אז בקיץ הן נודדות לצפון כי חם להן." חמוד קטן:"ומתי הן יחזרו?" אני:"כשיהיה להן פחות חם." חמוד קטן:"ואיפה הן בדיוק?" אני:"בצפון, בצפון. זה רחוק." חמוד קטן:"ומתי הן יחזרו?" אני:"כשיהיה פחות חם." חמוד קטן:"ואיפה זה הצפון?" אני:"שם." כשאני מצביעה אל מסך הברזל שבחלון.
ואז הוא שאל אותי אם אפשר להתקשר אליהן כדי לבקש מהן לחזור, אז אמרתי לו שלוויליאם יש קבוצה בווטסאפ עם אחת מהן.
"יש לי רעיון!" פניו אורו. "אני אצייר להן ציור כדי שיחזרו!"
הדודים שלי לא הבינו למה הוא מספר להם שהציפורים עפות צפונה לקראת הקיץ, עד שהסברתי להם באנגלית מעל הראשים שלו ושל אחותו הקטנה מה קרה. המשפחה שלי לא הפסיקה לצחוק עליי עדיין.
הקטנצ׳יק לא הספיק לצייר לציפורים שום דבר כי שבת יצאה מאוחר והוא היה צריך ללכת לישון. בגלל שהרגשתי לא נעים, החלטתי לנסות ולהכין לו "גלויה" מהציפורים.
הוא ראה אותי חותכת את אחת הציפורים מתוך הרקע הירוק המאולתר שארגנתי, אז הסברתי לו שהן עדכנו אותי מהמלון כדי שלא אדאג ואמרו לי שישלחו לו גלויה.
כשסופסוף סיימתי והראיתי לו, הוא התלהב ואמר לי שהוא ממש מתגעגע לציפורים. אמא שלי בקושי הצליחה לשמור על פני פוקר מרוב צחוק כשהוא הראה לה בהתלהבות תמימה את הגלויה מהציפורים.
בגלל שהוא כל כך התלהב, כנראה שאצטרך להכין עוד כמה גלויות מהציפורים למתי שיפגוש אותי בעוד מפגשים משפחתיים.
