מזהירה מראש:
זה לא יהיה ממש מדויק, כי כל זה קרה לפני 5-6 שנים בערך.
לפני שאתחיל, אתם צריכים לדעת שלושה דברים:
א. למדתי בתיכון דתי לבנות, ידוע גם בכינוי "אולפנית".
בתקופתי, המקום היה באווירה מאוד... מיוחדת.
היינו שואלות בשיעורים את המורות שלנו איך הכירו את בחירי ליבן. או שדיברנו על מוזיקה אמריקאית ישנה עם הרב/מנהל לשעבר של האולפנה, שהכיר את כולנו בשם ושם משפחה.
הוא מאוד אוהב את סיימון וגרפונקל.
ב. לא היינו כיתה מגובשת במיוחד, וזה מאוד הפריע למורות שלנו ולרכזת השכבה.
הן ניסו לגבש אותנו בעזרת המון פעילויות מוזרות, כולל ארגון והפקה של הצגה מוזרה בכיתה ט' שלטובתה נשכרו שירותיה של במאית/מחזאית נלהבת יתר על המידה, קישוט בית הספר במגוון ציורי דיסני ומשחק מחניים מול השכבה מתחתינו שיצא משליטה והתחיל מעגל אכזרי של שנאה, חבלה ותעלולים מרושעים במיוחד.
ג. התברכתי בכמה כישורים מוזרים.
מתוכם, רלוונטיים לסיפורנו שניים עיקריים:
הראשון הוא תעוזה שלצערי עלולה לגלוש לפעמים לתחום אפור שאפשר לתאר כטמטום.
השני הוא היכולת לצאת מהצרות שהתעוזה שלי מכניסה אותי אליהן.
יום אחד, הייתה בבית הספר שלי תחרות אפייה/בישול שכבתית שלכבודה פיצלו את השכבה שלי לכמה קבוצות קטנות.
התחרות הזאת נערכה בתור ניסיון לא מוצלח ולא אפוי במיוחד לגבש אותנו בתור כיתה/שכבה.
בקבוצה שלי, השתלטו על הפרויקט כמה מטומטמות שעשו טעויות טיפשיות.
אני לא מדברת על טעויות טיפשיות כמו שינוי מתכון בצורה לא מוצלחת -
אני מתכוונת לבחירה מודעת במתכון שדורש תנור, כאשר הדבר הרותח הקרוב ביותר (שידענו עליו באותו רגע) הוא המקדחה של המורה לפיזיקה אחרי שתקע בה זיקוק לעוגה כדי להדגים לשכבת י"א את הנוסחאות של תנועה מעגלית.
לאלו מכם ששואלים "ומה עם מבער מכיתת כימיה?" כנראה שמעולם לא יצא לכם לבשל על מבער בונזן. בשביל זה, צריך מיומנות ולבורנטית שתזרום עם בישול בכלי מעבדה - ולא היו לנו את שניהם.
כמובן שאותי הבחירה הזו עיצבנה, כך שבאופן טבעי ישבתי בצד וקיטרתי.
בשלב מסוים אמרתי שבכלל בא לי שקשוקה כי יש לי דודה רצינית שמאכלת בתוכי כבר חודשיים.
שמעה אותי אחת מחברותיי, שכאן תכונה צ׳יבורשקה.
צ׳יבורשקה, כמקור שמה, היא נמוכה וחמודה.
צ׳יבורשקה, כמוני, מאוד אוהבת אוכל.
צ׳יבורשקה, בניגוד אליי, גם ממש יודעת איך לבשל.
(חשוב לציין שאני לא יודעת לבשל שום דבר מורכב יותר מקורנפלקס עם חלב וגם זה בערבון מוגבל.)
"אז בואי נבשל היום ביחד." היא הציעה.
"אבל אין לי אוטובוסים בשעה הזאת..." התלוננתי.
(למדתי רחוק מבית הספר. שעת נסיעה בכבישים מהירים כל בוקר, וזמן דומה אחר הצהריים. הרבה זמן לשינה, קריאה וכתיבה.)
"רגע... יש לי רעיון אחר..." העיניים שלי נדלקו.
"אני אוהבת את החיוך הזה..." צ׳יבורשקה צחקה.
"בואי נבשל מחר!" חייכתי.
"ו...? זה עדיין לא פותר את בעיית האוטובוס שלך." היא אמרה בספק.
"מי אמר שנבשל אחר הצהריים?" העיניים שלי נצצו.
היא חשבה רגע.
ואז הניחה את העט.
"גחלילית, את מטורפת."
"אני מבינה שזה אומר שנעשה את זה?"
"כן, לעזאזל."
אחרי השיעור התחלנו לארגן את הטרללת:
היא הייתה אחראית על התכנון הלוגיסטי ואני על גיוס ושכנוע המשתתפות.
YOU ARE READING
סיפורים לשעת לילה מאוחרת
Truyện Ngắn"העולם אומרים שסיפורי מעשיות מסוגל לשינה, ואני אמרתי שעל ידי סיפורי מעשיות מעוררים בני אדם משנתם." ~ רבי נתן מברסלב בשם רבי נחמן מברסלב לפעמים אני לא ישנה בלילה. לא בגלל סיוטים או משהו בסגנון. סתם ערה עד אור הבוקר בלי טיפת ריכוז. הלילות הלבנים הא...
