סיפורים לשעת לילה מאוחרת

דגל

כשארזתי את התיק שלי לקראת החזרה הביתה,
הורדתי את הדגל מחלון הדירה במעונות הסטודנטים.

לא כי אני לא גאה בו.
אלא כי הוא היה מאוד מלוכלך מאבק שנשאו איתן רוחות שהיכו בקירות הבניין בעוצמה, יום ולילה.
הוא כמעט נפל אל השיחים,
מספר קומות למטה.

יש בו כמה חורים והוא מקומט,
ויש עליו גם קצת סלוטייפ ישן שלא הספקתי להסיר. 
חשוב לי מאוד שהוא ייראה במיטבו.
הוא בכל זאת הדגל שלי.

אני מתכוונת לשים פקק בכיור
ולמלא בו קצת מים,
ובעזרת סבון מיוחד לכביסה עדינה,
לשפשף אותו היטב היטב.
לא כל הכתמים ירדו.
אבל אני לא מצפה שכולם ייעלמו.

אהבתי אותו עוד קודם ואני אוהבת אותו עכשיו אפילו יותר.
אני אוהב אותו גם עם הכתמים שעוד יישארו אחרי הכביסה.
עם החורים.
ועם שאריות של סלוטייפ ישן וגרוע.

כשאתלה אותו שוב בחלון החדר שלי
והפעם עם סלוטייפ חדש ואיכותי יותר,
הוא עוד יבריק מאהבה ומניקיון
ויתנפנף בגאווה על משמרתו
באור השמש,
באור הירח והכוכבים
ובגשם.

אולי הוא פצוע ואולי יש לו עוד הרבה אתגרים לפניו, אבל הוא נפלא, הוא שלי ואני אוהבת אותו מאוד.