זהירות: לפרסי יש שרביט

פרק חמישי

פרסי
יצאתי מהמקלחת לבוש רק במכנסים ונכנסתי לחדר שלי. אנבת' חיפשה משהו בארון שלי ועל המיטה היו שלושה תיקים פתוחים. שניים מהם היו מלאים באמברוסיה נקטר כמה בגדים וכמה פגיונות לכל מקרה שלא יקרה ובתיק השלישי היה מלא ספרי אדריכלות של אנבת', קלמר ודפים.

''פרסי שים חולצה'' אנבת' אמרה. היא החזיקה בידה כמה חולצות ומכנסים שלי ולחייה האדמו. ''את יפה שאת מסמיקה'' אמרתי בלי לחשוב, גורם לה להסמיק בגוון עמוק יותר. היא נגשת לתיקים ומתחילה לדבר כדי להחליף נושא ואני התיישבתי על המיטה לא עוצר אותה מלדבר.

''כירון אמר שקבוצה של בני תמותה ברכו פעם ע"י הקטה. כל הצאצאים של אותם בני תמותה שדם עם ברכתה של הקטה זורם בעורקיהם, הם בעצם הקוסמים. ובקשר לילדי המוגלגים לפעמים זה קופץ כמה דורות, או שאלה בכלל ילדי הקטה, או צאצאים שלה בדרך כזאת או אחרת. בגלל שהם לא חצויים כאלה חזקים, הם לא מושכים הרבה מפלצות ויכולים לחיות את החיים שלהם בשקט. דמבלדור הוא לא בן הקטה, אבל הוא כן קשור להקטה איך שהוא.'' היא עוצרת לרגע כדי לקחת אוויר. ''אז את מכשפה איך? כאילו אני מהסבא המקסים שלי, אבל איך את?'' אני שואל. ''אני לא. דמבלדור אמר שאולי הקטה תעזור, או שהוא יסדר איך שהוא, משהו. אני פשוט הייתי חייבת לבוא איתך, כמעט איבדתי אותך במלחמה, לא יכולתי לאבד אותך.
שוב.''
את המילה האחרונה היא כמעט לוחשת. ''תודה אנבת' ''

יש שניה של שקט ואני שוקע במחשבות. אנבת' עוזבת את התיקים ונעמדת מולי. ''אתה פוחד פרסי'' היא אומרת ברוך ומניחה את ידה על הלחי שלי. ''יותר דואג'' אני מודה בשקט ומניח את ידי על ידה. ''אל תדאג'' היא מתחננת. ''יהיה בסדר'' היא כמעט לוחשת עכשיו. אני נעמד מיישר מבט לתוך עיניה האפורות כסערה. ''כל מה שרציתי זה קצת שקט'' אני לוחש כמותה. ''רציתי שקט בשבילך, בשבילי, בשבילנו. ובשביל המחנה'' אני אומר ואוסף את ידה בין ידי. ''יהיה בסדר, כירון אומר שיהיה מוגנים שם. תחשוב על זה, נוכל ללמוד בבית ספר בלי מפלצות בלי כלום. יהיה לנו טוב'' היא אומרת. משחררת את ידיה מבין ידי, מתקרבת אלי יותר, עד שהיא עומדת פחות מסנטימטר מהפרצוף שלי. ידי עוטפות את מותניה ואני מצמיד את מצחי למצחה. ''ברור שיהיה לי טוב, אני יהיה איתך אנבת' '' אני לוחש לאוזנה ומנשק את שפתיה. היא מנשקת אותי חזרה, חזק יותר, קרוב יותר.
אני יכול להרגיש איך כל העולם נעלם סביבי ורק אני ואנבת' עוד קיימים. רק הטעם של שפתייה והריח האופף אותה עוד חשוב. היא כורכת את ידיה סביב עורפי, ואני עוצם את עיני בעונג.

ואז אני שומע מין צפצוף כזה.
אנבת' מתנתקת ממני כדי לראות את מקור הרעש.

בפתח הדלת הארי עומד כולו אדום. אני נושם עמוק כדי להירגע, הילד הזה באמת מנסה לעלות לי על העצבים. ''כן'' אני שואל, עדיין מחזיק במותניה של אנבת'. ''אני-ני מצטער. אני, אמרו לי. אני לבדוק אם אתם צריכים עזרה, לא משנה, אני אלך-ך.'' הוא ממלמל ספק לנו, ספק לעצמו ומסתובב לצאת מהחדר. ''זה בסדר'' אנבת' אומרת ומשתחררת מאחזתי. ''תתלבש פרסי'' היא זורקת לעברי חולצה רנדומלית וסוגרת את הרוכסנים של תיקי הבגדים. ''אני אחכה בחוץ'' אומר הארי ויוצא.