פרק 7

438 56 55
                                    

נקודת מבט כללית.

יום אחרי בבית הספר, לואי התגנב מאחורי הארי.

"בו!"

הארי נפל לרצפה עם צווחה נשית. לואי נשען על הלוקר, צוחק את הלב שלו החוצה.

"הו אלוהים, זה כל כך קל להבהיל אותך!" לואי קבע תוך כדי צחוק. המתולתל הסתכל למעלה אל חברו במבט נוקב. "זה לא מצחיק, ואני מעדתי" הארי שיקר כשהוא קם מהרצפה, מנקה את הג'ינס היותר מידי צמוד שלו.

"בטח, אם זה מה שעוזר לך לישון טוב יותר בלילה, האז." לואי אמר. הארי הוציא את חפציו מהלוקר עם פרצוף קודר.

לואי הקניט את הארי כל הזמן,ככה זה פשוט היה, מאז בית הספר היסודי. לואי היה מותח את הארי, והארי היה מתנהג קשוח עם תירוץ, ככה הם היו עובדים.

"אזזז, אתה מוכן לעזור לי למצוא את הבן אדם הזה שמסמס לי?" הארי שאל.

לפתע הפרצוץ השמח של לואי נעלם. אבל הוא הנהן בכל זאת. "כ- כן" הארי שם לב. "אתה בסדר? כל הפנים שלך פשוט נפלו"

לואי ניער את ראשו, משחרר את עצמו מכל סוג של מחשבות שליליות ושם חיוך מזוייף על פניו. "אני בסדר, אז תן לי את העובדות"

נקודת מבט: לואי.

למה הסכמתי לזה תזכירו לי? הו כן, אני טיפש שלא מסוגל לשים לב.
הלוואי והייתה לי מכונת זמן.

כרגע אני בארוחת הצהריים עם שר, נייל וזאין, ליאם נמצא איפהשהוא. "אז אתה אומר לי שהבן אדם הזה פשוט מסמס לך בטענה שהוא המעריץ הסודי שלך?" שר שאלה, מאוד בקול אם יורשה לי להוסיף. "כן, לואי עוזר לי למצוא אותו" הארי הצביע עלי מהצד השני של השולחן.

כולם הסתובבו לכיווני. אני באמת לא התכוונתי לתת לזה להתפרסם כל כך מהר. הנהנתי ודחפתי קצת אוכל לפי, אני לא ממש סומך על הדיבור שלי כרגע.

"מי אתה חושב שזה יכול להיות?" הארי משך בכתפיו, עכשיו מפנה את תשומת ליבו לנייל. "אני לא יודע. הוא אמר שהשם שלו מתחיל עם- ל. אבל זה בסדר, אם אני לא אגלה, הוא אמר שהוא יספר לי בנשף."

הארי תשתוק! זה פשוט הופך ליותר גרוע ככל שהדקות עוברות. אני יכול לחפור את הקבר שלי בזמן הזה.

*ביפ*

הקול של הנייד של מישהו שקיבל הודעה.

"מצטער חברים, אני חייב ללכת ל... אמ.. הזה שלי... אמא שלי צריכה ממני משהו. כן, אמא שלי צריכה שאני אעשה כביסה."

צפיתי בזאין כשהוא עזב במהירות, עם מבט מוזר על פניו. "מה קורה איתו?" הארי שאל אותי. "אני לא יודע, אבל אני בטוח שזאת לא אמא שלו.."

נקודת מבט: זאין.

הגברתי את מהירותי שעזבתי את הקפיטריה במרמור, זה היה תירוץ נוראי. יצאתי משערי בית הספר כדי לראות את ליאם נשען על מכוניתו. "היי בייב" הוא חייך את החיוך הזה שלו שממיס אותי.

"היי ליאם, מה היית צריך, הייתי חייב לשקר כדי לבוא לכאן,אתה יודע שאני נוראי בזה." התקדמתי קרוב יותר אליו, כשהייתי קרוב מספיק, הוא משך אותי והצמיד את שפתיו על שלי. "בשביל זה" הוא ענה כשהתנתק. חייכתי ברכות.

"זה היה שווה את השקר." אמרתי ומשכתי אותו לעוד נשיקה.

************

מאמינות  בזיאם?

תודה תודה תודה!!

אתן לא מבינות כמה זה משמח אותי לראות את כל ההצבעות והתגובות.

All the love .H.

Secret admirer/L.S✔Where stories live. Discover now