אני דופקת בדלת ועדיין לא יודעת איך הוא יגיב ואיך אני אגיב. התחננתי לתומר שיביא לי את הכתובת של ג׳יימס, להסביר לו שמה שקרה לא היה בשבילי שום דבר, שהוא זה שאני חושבת עליו, רק עליו. תומר לא כל כך התלהב מהרעיון אבל מיקה הרגיעה אותי ושכנעה אותו. גם הוא כעס עליי, תומר מאוד נאמן כלפי חברים שלו וזה היה לו קשה לשמוע מה קרה ביני לבין ג׳יימס. אני מסתכלת סביבי, השכונה נראית עתיקה ודי ענייה - הבניינים לא נראים צבועים ויש טיפה יובש על הקירות, החלונות נראים מפורקים בצבע חום. אם המשפחה שלי ידע שאני פה, הם היו חוטפים התקף לב או במקרה הטוב מוצאים אותי משם כמה שיותר מהר כאילו מדובר בגיהנום, ת'אמת זה לא נראה גיהנום אבל לא בככל לא קרוב לגן עדן. אני גם בטוחה שזה שכונה מפוקפקת.
הדלת נפתחת ופניו היפות מתגלות אליי.
הוא מכווץ את הגבות, מהמבט הזה אני רואה שהוא טיפה בהלם וטיפה זעוף.
ידיו נשלחו למשקוף, מעל ראשי "מה את עושה כאן ?" קולו היה תוקפני
"אני אמממ-"
"זה לא משנה, כדי שתלכי, אני לא רוצה שמגפי השיאנל שלך יהרוסו" ביום טוב הייתי מתקנת אותו ואומרת לו שזה שאנל אבל אני יודעת שכרגע זה ישמע מתנשא ופחות עקיצה.
"ג'יימס, מי בדלת" אני שומעת מבטא ספרדי יותר כבד משל ג'יימס
"שלום חמודה" היא פתחה את הדלת לרווחה ולא התאפקתי והצצתי.
וואו בחיים לא ראיתי משהו חי בתנאים האלה.
הבית נראה נחמד אבל רואים שהחפצים האלה נלקחו ביד שלישית או עבר מאב לאב.
ג'יימס ראה את מבטי ויותר זעף.
"היא בדיוק הולכת" בדרך כלל אני לא עושה את זה, אבל השפלתי מבט. אני לא נותנת לאף אחד לראות אות כנוע ושבורה חוץ ממנו.
"אוי, אל תהיי מגוחך, היא רק הגיע" היא משכה בידי והכניסה אותי לביתה "אני מצטערת על ההתנהגות של בני, הוא בדרך כלל יותר חברותי"
"אוו היא יודעת" ג'יימס אפילו לא רוצה להסתכל לי בעיניים. אני לא יודעת איך לתקן את זה.
אמא של ג'יימס מהממת ביופיה, היא כמעט בגובה שלי אולי מטר שבעים ואחד, יש לה אותו עיניים כחולות ירוקות של ג'יימס ושיער חום
מישהו בגובה של ג'יימס נכנס ונותן נשיקה לאמא של ג'יימס. הסתכלתי עליהם, וואו רואים שהשנים לא גברו על התשוקה שלהם. עיניה נוצצות כשהיא מסתכלת עליו.
"אפשר לדבר איתך לרגע ?"
"בטח" הוא עוזב את השולחן איתי ונכנס לחדר שלו "אז זה החדר שלך, ניסיתי פעם להתחרמן עם מישהי כשההורים לא בבית" ניסיתי להקליל את המצב ולמרבה הצער זה לא עבד רק הפך אותו ליותר גרוע.
"על זה תרצי לדבר איתי ?"
"לא, ברור שלא. אני פשוט" נאנחתי, הוא נראה קצר רוח "רציתי לתקן את זה"
"את מה ? מה ששברת את לא יכולה לתקן"
"אני יודעת אני פשוט -"
"פשוט מה ?"
"אתה יכול לתת לסיים משפט מחורבן" צעקתי חירשית כי לא רציתי שההורים שלו ישמעו אותי
"מה אני יכולה לעשות כדי לתקן את זה ?"
"כלום, עכשיו תסתלקי" אני הולכת את הגוש שמכביד עליי לנשום בגרוני. פשוט הנהנתי והלכתי לכיוון הדלת, כבשתי את הדמעות והכרחתי את עצמי לחייך "תודה על האירוח מר וגברת גונזלס"
"בבקשה קראי לי ולנסיה"
"ולי קרלוס" חייכתי הפעם באמת "אני צריכה ללכת, שוב תודה על האירוח"
"לפני שאת הולכת יש משהו שאני מתה לעשות"
היא הלכה והוציא משידת עץ עתיקה אלבום בצבע בז'. "להראות לך תמונות של ג'יימי, אני מתה להביך אותו כמו שרואים ב... איך אתם קוראים לזה אה טלוויזיה"
"אממ, אני לא יודעת"
"בבקשה" ישבתי על הספה ולא יכלתי לאכזב את ולנסיה.
ראיתי תמונות שלו כשהוא בחיתולים, ג'יימס מכוסה בשוקולד "זה היה מתי שקנינו לו בפעם הראשונה שוקולד, הוא מרח עליו ועל אחותו כל כך הרבה כל כך הרבה שוקולד שלקח לי שבועיים להוריד את זה מהם" אני מצחקקת. עוד תמונות שלו וכשראיתי את פניה של ולנסיה עצובות ידעתי שזאת האחות שג'יימס דיבר אלייה. "היא כל כך יפה, יש לה את העיניים שלך" נתתי לה חייוך נחמה " כן, יש לה, היה לה" את זה הוא לא סיפר לי
"אולי אם היינו יותר שמים לב היא עדיין הייתה"
"היי, אל תאשמי את עצמך, האשם היחיד זה התוקף"
"הוא סיפר לך" אני מהנהנת בהסכמה אפילו שלא ידעתי בככל שאחותו נפטרה
"אתם ניסתם, תמחתם בה. הלוואי עליי"
אני לא יודעת אם לספר או לא "חוויתי את זה גם בתיכון תקיפה מינית ולא היה מישהו שיחזיק אותי שלא אפול"
"תספרי לי טיפה על המשפחה שלך"
"טוב, לא היה לי חסר כלום, ההורים שלנו לא היו בבית והמשרתים שלנו טיפלו בנו, אבל זה בסדר"
"זה לא, את היית צריכה הורים שימעדו לצידך, שיגידו לך מה לעשות ומה לא, שידאגו"
"אני יודעת איזו ילדה נפלאה הם פספסו"
"גם אני באתי במשפחה עשירה, ואז פגשתי את קרלוס. אבא שלי לא אהב שאני איתו אז בחרתי בקרלוס ואני יכולה להגיד לך שאם כל החובות וזה שלפעמים קשה, אני מאושרת איתו ועם המשפחה הקטנה שלי"
״קשה להילחם כל יום ויום ולדעת שאת מצולקת. תנסו להבין שהיא נשברה וזה אשמתכם״
שמעתי דפיקה בדלת הסתובבתי לראות שזה ג׳יימס, הוא סימן עם הראש לבוא.
עיניו הבריקו כאילו הוא מחזיק את עצמו. ״למה לא סיפרתי על זה ?״
״למה אתה לא סיפרת לי שאחותך התאבדה ?״ הוא עצם את עיניו, לא התכוונתי להכאיב לו ״מצטערת״ הוא הרים את היד לסמן לי שזה בסדר
״איך זה קרה ?״
״דוד שלי עשה את זה הייתי בת עשר בעצם וההורים שלי לא עשו כלום בנדון״
״איך הם יכולים״ לא הצלחתי להחזיק יותר את הדמעות ״ניתקתי איתם קשר. אני הולכת מידי פעם לאחותי״
הוא ירד על ברכיו, דמעות בלחיו. אני לא יודעת אם הוא בוכה עליי או על כל הסיטואציה הזאת. ידיו נכרכות סביב מותניי והוא מחבק אותי חזק ״למה עשית את זה ?״
״כי אתה עוררת בי רגשות שלא הרגשתי לאף אחד אחר ופחדתי שאני לא ראויה לאהבה שלך״
״איך חשבת ככה, הייתי מבין״
״לא רציתי שתסתכל עליי אחרת, שתרחם עליי״
״להפך אני מעריץ אותך, על זה שעברת כזה דבר, שההורים שלך לא עשו כלום ואת התמודדת עם זה לבד. אני יודע אם זה הגיוני אבל אני אוהב אותך עוד יותר״ פרץ של דמעות פרצו בעייני ״גם אני, כל כך, אוהבת אותך ואני מצטערת שהעברתי אותך גיהנום״
״זה בסדר דיסיוסה תעברי אותי שבע מאות פעם התעללויות אני תמיד שלך ואהיה שלך״
נפלתי על ברכי, פיו מצא את פי. והתנשקנו. זה היה נשיקה של הקלה. המחסומים הורדו עכשיו נשאר רק סוף טוב.
YOU ARE READING
Just a dirty secret (2)
Romanceסיפור שני מהסדרה החברים הטובים כשהקצות מתחברים מהקצה השני לקצה הרחוק אי אפשר לחזור חזרה. ליהי וג'יימס שונים מידי בשביל אחד השני הפכים של אחד השני ליהי גדלה בבית עשיר בעוד שג'יימס גדל בעוני ג'יימס מאמין באהבה ורוצה להקים משפחה יום אחד בעוד שליהי לא...
