Just a dirty secret (2)

פרק 11

״אני לא מאמין שקיבלת דוח על יחסי מין בציבור״ התחלתנו לצחוק
״זה הכל באשמתך״ תומר האשים את מיקה
״אתה רצית את זה לא פחות ממני״
מיקה הייתה פתוחה איתנו. היא כבר לא הייתה הבחורה הביישנית שמסמיקה. עכשיו כשהיא יותר מרגישה בנוח, היא מוצאת בעיניי מצחיקה, אמיצה וחזקה.
היא הרגישה בנוח לספר לנו על האקס שלה שבגד בה חברתה הטובה. את האמת, ברגע שראיתי אותו לא אהבתי אותה. הולך כאילו תקוע לו מקל בתחת, לא דיבר איתנו הרבה כי הוא חושב טוב יותר מאיתנו, יהיר בקטע אנטיפתי. תומר היה בדיוק מה שהיא צריכה. כן הם שונים - הוא יותר בחור של מסיבות ומושך אותנו לכל מסיבה שהוא שומע עליו ולא נראלי שזה ישתנה והיא יותר בחורה של בית, היא חברותית ומעדיפה לבלות איתנו בבית, היא אומרת שיותר נוח לה לבלות בבית עם אנשים שהיא אוהבת במקום עם מאתיים איש מזיעים. אני יודע שהיא תמשוך אותו להיות איתו בבית והוא ימשוך אותה למסיבות ולאף אחד מהם לא יהיה וזה שיפה בהם, שהם מקבלים את אחד השני.
לעומת זאת אני וליהי רק מתרחקים, לא שהסיפור שלנו ושל תומר וליהי דומה. זה אפילו לא קרוב. איך שתומר סיפר לי הם היו תמיד בסימן שאלה, ניסו להפוך את זה ליחסים לא רצניים אבל איך שהם עשו את זה גרם לזה להפוך לרציני. הם היו יחד ואפילו לא ידעו שהם יחד, ולא ידעו איך לפרש את עצמם.
אני וליהי בסימן קריאה.
היא הסבירה שהיא רוצה רק סקס
אני הסברתי לה שאני רוצה יותר מזה
וככה התרחקנו
אמרתי את השלוש מילים האלו
ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור
היא לקחה את מה שרצתה ועזבה אותי. אני רוצה אותה ? כן, אבל אם היא מתכוונת להתרחק בזמן שאני מנסה להתקרב אני לא אצטרף לוותר.
הסתכלתי על ליהי. היא כמו צבע אדום - מושכת את העין, נועזת וחמה כמו אש. היא שרפה את ליבי באותו יום. לעומת זאת ליהי נראית כאילו כלום לא קרה בינינו, היא הפסיקה לדבר איתי והתעלמה מקייומי. ניסיתי לא להיות יותר מידי מושפע מזה, לפחות לא להראות שזה משפיע עליי.
אחרי שיצאנו מהמלון ליהי לבשה שמלה אדומה עד אמצע הירכיים עם שרוולים ארוכים מקטיפה שהחמיא לגזרתה הארוכה והרזה, מגפיים שחורות עם עקבים שגרמו לרגליים שלה להראות בלתי נגמרות, שפתיה המלאות כוסו באודם אדום ושערה החום והארוך אסוף לקוקו זנב. אי אפשר היה לא להשים לב אליה.
ליהי אמרה שהיא צריכה ללכת לאיזה אירוע ורציתי לתפוס לפני שתעלה לרכבת.

ליהי

הרכבת שלי לתל אביב מגיע בעוד עשרים דקות. יכלתי להיות עם חברים שלי יותר זמן אבל יכלתי להסתכל על ג׳יימס בלי להגיד לו משהו. הוא בטח מרגיש רע עם עצמו על אותו יום. אני בחרתי להיפגע ולסגור עליו את הדלתות. זה לא קשור אליו, איפה שהוא נגע היה רגיש, אבל הוא רק רצה קשר מעבר ואני לא יכלתי לתת לו את זה. אני לא כועסת, אני לא נוטרת טינה, אני פשוט לא יכולה להביא את מה שהוא רוצה, את כל כולי, את גופי אני יכולה להביא לו, את ליבי אני לא. מתוסכלת ? כן.
הוא ימצא מישהו יותר טובה ממני אני בטוחה.
קול מוכר משך אותי לעבר המדרגות הנעות וראיתי את ג׳יימס. הרגשתי איך אוזל לי החמצן.
״מה אתה עושה פה״ אחזתי בזה שהוא חושב שאני כועסת עליו, זה לא הוגן כלפיו אבל יותר שאני הוליך אותו שולל ?
״רק רציתי להביא לך את זה״ הוא שלף מאחורי הגב ורדים אדומים בצבע האהוב עליי.
״תהני אצל המשפחה״
״מה את עושה ? אנחנו לא יחד״
״עדיין לא״
״אנחנו רק חברים״
הוא החזיק את פני בשתיי ידיו והשתנקתי
״כן ? לא ככה מגיבים שחבר עושה את
אני יודע איך את מרגישה, איך הגוף שלך מרגיש. אני בטוח שאת עכשיו רטובה״ הייתי רטובה רק ממגעו אבל לא הודתי בכך
״ג׳יימס אל תהפוך את זה ליותר גרוע״ לחשתי לתוך פיו
״ששש אני אקבל כל מה שתתני י״ הוא מחה דמעה שלא ראיתי והלך כאילו כלום לא קרה. רציתי להביא לא הכל, באמת שרציתי. כעסתי אבל לא עליו, לא על הטוב לב שלו שהוא סבלני איתי. על ההתקפי חרדה שלי, על זה שאני לא אהיה כמו פעם, על ההרס ששבר אותי שלא יכלתי להביא את כל כולי.
כל כך כעסתי שזרקתי את הפרחים על הרכבת, הורדים נמחצו על הרכבת והתעופפו באוויר כבר נראו יפים ואלגנטיים. לקחתי את מה שנשאר וזרקתי את זה על הרצפה שירגיש איך שאתה מרוסק ובלתי ניתן לתיקון. כמו חרסינה שנשברה ואי אפשר לעשות כלום רק לבכות עלייה. העפתי את זה רחוק ממני והתחלתי להתפרק על הרצפה, ברכיי היו צמודות לחזי. הרכבת שלי תלך לי בעוד חמש דקות אז היתר שנשאר מהזר, הסתכלתי פעם אחת לאחור איפה שהוא נעלם והודיתי שלא ראה אותי מתפרקת. מה שהוא ראה זה חלקיק מאני מתפרקת. עליתי לרכבת והחלטתי שאפילו שהמשפחה שלי תעשה צרות אין מצב שאני הולכת אליהם משום שהם אחראים על מי שאני עכשיו.