פרק 2

222 19 1
                                    

נקודת מבט ג'ימין

אוףף עוד יום משעמם לפחות יש לי את טאהיונג החבר היחיד שלי שלא שופט אותי לפי מראה.

"מה קרה עכשיו ג'ימין?" שאל טאהיונג שנינו יובים שולחן האוכל, טאה אוכל ואני משחק בצלחת שלי "כלום טאה אני פשוט מבואס קצת" עניתי בכנות
"למה מה קרה ג'ימיני?" שאל טאהיונג "פשוט נמאס לי שכולם קוראים לי מכוער, חנון ושמן ונמאס לי פאקינג להיות מאוהב במישהו שלא יהיה שלי לעולם!" אמרתי מבואס אני כל פעם מתלונן על זה "דיברת עליי ג'ימין?" הקול שהכי לא ציפיתי שיפנה אלי קרא לי.

מין יונגי פאק........


נקודת מבט ג'ימין

"לא בדיוק לא לא דיברתי עליך" אמרתי והתחלתי להזיע ולהסמיק פתאום הוא ניגש והתיישב לידי ''אז מה מציק לך?" שאל והתחיל לאכול ''אתה בטח שמעת מה כולם אומרים עליי" עניתי וכמעט בכיתי כי לא רציתי שהוא ישמע מה אומרים עלי כי היה חשוב לי מה הוא חושב עליי "כן שמעתי ואני חושב שזה לא נכון" ענה מפתיע אותי "באמת!?" שאל י אותו ישר אחרי שסיים הוא גיחח "כן באמת" הוא חייך אליי, אף פעם לא ראיתי אותו מחייך אליי אלה רק מתעלם ממני "מה השתנה פתאום!?" טאהיונג אמר לפתע "מה אתה מנסה לעשות מין יונגי!?" המשיך לשאול טאהיונג "כלום" הוא ענה והסתכל אליי וחייך ליטף לי את הלחי "אתה חמוד מאוד" אמר יונגי והסמקתי "תודה" עניתי "תגיד בא לך ללכת לקניון היום?" שאל יונגי והייתי בשוק שהוא שאל אותי כאילו מין פאקינג יונגי שואל את פארק ג'ימין המכוער והשמן החנון אם הוא רוצה לבוא איתו לקניון! "כ-כן ל-למה לא" עניתי שמח וחייכתי חיוך מלא שיניים ומרץ, לפתע נשמע צלצול "נתראה" אני ויונגי אמרנו אחד לשני ונכנסנו לכיתות.

כל היום חשבתי על זה שאני נפגש עם יונגי הלכתי לתחתנת האוטובוס כדי שכולם יחשבו אני נוסע באוטובוס והנהג שלי הגיע נכנסתי אליו והוא מיהר ליסוע, כל הדרך שיחקתי בפאלפון וניזכרתי הוא לא אמר לי מתי נפגשים, שיט, הייתי כל כך מבואס הגעתי הביתה וההורים שלי ישבו בדיוק ואכלו ארוחת ערב ג'ימיני "היי אומה, היי אפה אני בבית" אמרתי "איך היה לך היום?" שאלה אימי "מעולה" עניתי "האמת אמא אני הולך לקניון עם חבר אז אני אחזור מאוחר" הודעתי לה "אפה" קראתי לו "כן בני" השיב וחייך "אני מצטער שלא עזרתי לך היום" התנצלתי "זה בסדר" הוא ענה "אתה עובד קשה מידי תרפה קצת" הוסיף, אני כל-כך אוהב אותם.

להורים שלי יש חברת עסקים ענקית ששמה הוא בדיוק כמו שם המשפחה שלי פארק אמרתי לאבי שזה פשוט מידי אבל הוא אמר  שאין לו שם וצחקנו.

עליתי לחדרי התלבשתי, התלבטתי אם לשים משקפיים או לא אם לשים בגדים צמודים או לא אוליי אם אני אסדר את השיער יותר נורמלי, כי אני יודע שאני מכוער אבל אני יכול להיות גם לא מכוער ואני יודע את זה אני מתלבש ככה רק כדי לראות אם יהיו לי חברים או לא אם יאהבו אותי באמת ולא בגלל שאבא שלי עשיר או בגלל שאני חתיך אני שונא את זה. פתאום נשמע דינג מהפאלפון שלי נכנסתי אל הווצאפ ואני רואה מישהו שאני לא מכיר כתב:

i dare You!!!!Where stories live. Discover now