פרק 23

97 12 0
                                    

נקודת מבט ג'ין

"נאמי החלטתי", אמרתי בהחלטיות "הרבה זמן שאני חושב על זה וגם ג'ונגקוק וטאהיונג עזבו לפריז ליונגי וג'ימין ורק אנחנו לבד פה" אמרתי "אתה בטוח שאתה רוצה לטוס לשם ג'יני לא שיש לי בעיה אבל אתה יודע" נאמי אמר לי "כן"ף נאמי אני בטוח אני מתגעגע ליונגי וג'ונגקוק, אולי נגיד גם להוסוק שאנחנו נוסעים והוא גם יבוא", אמרתי לו בהתחננות.

"האמת יש מצב דיי גדול שהוא יבוא הוסוק מאוד ספונטני", נאמי אמר "אתה רואה יאללה תארוז תיקים אני אלך להזמין לשנינו כרטיסים ובית מלון אחרי אני אדבר עם ההורים שלי אתה רוצה שאני אדבר עם ההורים שלך גם נאמי או שאפשר להגיד להם ביחד", אמרתי מהר בלי אוויר "וואו תרגע ג'יני אתה אדום הבנתי שאתה מתרגש לראות אותם אבל אל תחנוק את עצמך", הוא אמר ברכות ונשק לי בעדינות "צודק אני פשוט כבר רוצה להיות שם", התנשפתי "אני מבין כן תגיד להורים שלנו ביחד אני אתחיל לארוז אוקיי?", עוד נשיקה קטנה נחתה על פי "אתה בן הזוג הכי טוב בעולם" הייתי שמח "אני יודע" הוא ענה והלך לארוז.

נכנסתי למחשב והזמנתי את הטיסה הקרובה ביותר שהיא היום בערב לפתע שמעתי משהו נופל ונשבר רצתי לחדר וראיתי את כל החדר שבור הסתכלתי על נאמג'ון עצבני "נאמג'ון מה פאקינג קרה כאן עכשיו!!?" שאלתי עצבני "סך הכל ניסיתי להוריד את המזוודות שמעל הארון אני מצטער", הוא אמר כמו ילד קטן ומפוחד "פשוט צא אני אנקה כאן אתה תלך להגיד להוסוק ולהורים שלנו בסדר?" אמרתי ברכות כי ראיתי כמה מבואס הוא 'להיות עם מזל רע זה באמת לא נעים' חשבתי לעצמי הוא יצא מהבית אמר לי תודה שלא כעסתי עליו אנחה נפלטה מפי והתחלתי לסדר את הכל
"תודה רבה באמת נאמג'ון" אמרתי מבואס.


נקודת מבט נאמג'ון

אוף נמאס לי להיות האחד ששובר דברים כל הזמן נכנסתי לאוטו והתקשרתי להורים שלי:

אני:

היי אבא מה קורה?

אבא:

בסדר נאמג'ון איך אתה?

נאמג'ון:

בסדר רק רציתי להודיע לך ולאמא שאני וג'ין עוזבים לפריז.

אבא:

מה יש לכם לעשות בפריז?!

נאמג'ון:

כל החברים שלנו עברו וג'ין מרגיש די בודד כאן אז אנחנו נטוס לשם וכשהם יחזרו כך גם אנחנו.

אבא:

אוקי אני אודיע לאמא בתקווה שהיא לא תתעלף מתי הטיסה?

נאמג'ון:

היום בערב.

אבא:

אוקי תהיה בקשר בהצלחה לכם.

נאמג'ון:

תודה אבא להתראות.

i dare You!!!!Where stories live. Discover now