i dare You!!!!

פרק 26

נקודת מבט הוסוק

ראיתי איך כולם מאושרים ג'ין ונאמגון ביחד יונגי וג'ימין" טאהיונג וג'ונגקוק אבל חשבתי לעצמי 'מה איתי?' כל הזמן אני דואג להם מקשיב להם אבל אני לא יודע למה קשה לי להפתח יותר אני האמת די עצוב מזה "ביי חברה אני צריך ללכת" הנחתי את הכוס שמפניה המלאה שהייתה בידי מקודם נאמג'ון פתח לכבוד החתונה "חבל מוקדם" ג'ין אמר "אני יודע אני טיפה עייף" אמרתי יצאתי מהבית.
(גם טאהיונג וג'ונגקוק הצטרפו אחר-כך) 
הסתובבתי בחוץ עם בירה ביד בשקט ובלבד התיישבתי על ספסל כל שהוא ועוד זוג ישר לידי והתנשק "אייש" אמרתי בשקט וקמתי משם "כנראה שאני לא רצוי באף מקום הא" אמרתי והכנסתי את ידי לכיסים התנשפתי מהקור שעדף אותי והמשכתי להסתובב לפתע הרגשתי משהו נתקע בגבי ונופל הסתובבתי וראיתי ילד שנראה בן 16 כזה 17 "אתה בסדר?" שאלתי ועזרתי לו לקום "כן" הוא ענה בשקט והסמיק "אני מצטער" הוא אמר בשקט "זה בסדר" אמרתי וליטפתי לו את השיער "אחח" הוא הוציא אנחה "הכל בסדר" שאלתי 'הוא נראה כל-כך קטן' חשבתי "כלום סתם חטפתי מכה" הסתכלתי על ידו וראיתי דם "בוא איתי" קראתי והוא עקב אחרי נכנסתי לסופר וקניתי את הערכה של העזרה הראשונה התיישבנו על הספסל וטיפלתי לו הפצע אחרי שסיימתי הוא אמר לי "תודה" הוא אמר בשקט והסמיק "אין בעד מה!" עניתי בשמחה שלי עזבתי את ידו שסיימתי שאלתי אותו "איך קוראים לך" שאלתי ושילבתי ידיים 'ממש קר' חשבתי לעצמי 'איך הוא בלי ג'אקט או משהו?' המשכתי למחשבות "אני סונגמין" הוא אמר בשקט והוציא אותי מחשבותי על הילד הזה "אני הוסוק" אמרתי "בן כמה אתה..?" שאלתי "בן 16 עוד מאט 17" הוא אמר בשקט "אהה אני מבין..." לחשתי "אני בן 18 עוד מאט 19 אני עומד לסיים בית ספר" אמרתי "וואו באמת" ראיתי את עיניו מחייכות פתאום "כן~" עניתי בציחקוק יחד איתו "מה קרה שרצת ככה..?" שאלתי אותו הייתי יותר מידי סקרן ראיתי שהוא חושב אם לענות או לא ראיתי מבוכה כעס ופחד בעיניו "אתה יכול לומר לי אני לא אגיד לאף אחד" אמרתי מנסה להרגיע אותו "הם... הם ניסו לאנוס אותי" הוא לחש וכמעט בכה "מי?!" שאלתי ישר מרגיש שכעס מתחיל להבנות בתוכי "האנשים שהיו ליד הבית שלי בסמטה החשוכה בגלל זה אין לי ג'אקט וגם חסר לי הכובע צמר שלי והכפפות והחולצה נקרע לי טיפה" הוא הראה לי את החלק הקרוע הבטתי במכנס קצת ראיתי באמצע מכנסיו קרע טיפה קרוע נראה שזה שנעשה עם סכין וחלק מהלמעלה היה טיפה קרוע "איפה ההורים שלך?" שאלתי בשקט "הם..הם בגן עדן" הוא לחש ודמעה נפלה מעיניו "לא התכוונתי!" אמרתי ישר בלחץ שפגעתי בנקודה רגישה מידי אצלו "זה לא אתה" הוא ענה "פשוט שאני מתגעגע ואני גר עם דודה שלי שהיא לא כל-כך אוהבת אותי" הוא אמר עם דמעות ופרצוץ עצוב "למה היא לא כל-כך אוהבת אותך?" שאלתי "כי היא טוענת שאני מזכיר לה את אחות אמא שלי" הוא ענה וחייך "לפחות אני יודע בוודאות שאני דומה לאמא שלי" הוא גיחח ואני אחריו "תגיד אתה רוצה לבוא אלי היום עד שתרגע ממה שעברת ומחר אני יעזור לך לחפש אותם אני אפרוק את העצבים שלי טיפה עליהם יפרק אותם ואז... מפה אין לי מושג רוצה...?" שאלתי בתקווה שהוא יענה בחיוך "אתה באמת רוצה להיות איתי?" הוא שאל ופתח את עיניו "בטח שכן למה שאני לא ארצה?" עניתי "כלום סתם בוא נצא לדרך" הוא אמר "אתה חמוד" אמרתי והוא הסמיק "אז סונגמין מה אתה עושה בפריז?" שאלתי "המשפחה שלי עברה לפה לבקר את דודה שלי והם מתו מתאונת דרכים ואז נשארתי פה כי דודה שלי היא האופוטרופוסית היחידה שלי מאז אני פה" הוא ענה והסביר "אני מבין" אמרתי ונכנסתי למלון "אתה גר במלון??" הוא שאל "כן אני פה מבקר את החבר הכי טוב שלי הוא מתחתן פה אז באתי עם כל החברים" אמרתי "מגניב" הוא ענה לקחתי את הכרטיס ופתחתי את הדלת "תרגיש בבית" אמרתי ניגשתי למקרר וזרקתי לו פחית קולה "תודה" הוא אמר ושתה "יש לך בגדים בארון תבחר" אמרתי והבאתי לו חלוק "אני לא יודע איך להודות לך" הוא אמר עם דמעות בעיניים "זה בסדר סונגמין תיכנס אני אחכה" אמרתי "אוקי" הוא ניגב את הדמעות בחר בגדים ונכנס "הוא חמוד" אמרתי בקול נישכבתי על הספה ונרדמתי.