נקודת מבט ג'ימין
"אני באמת כבר לא יודע מה לחשוב" אמרתי לו "אני רוצה שתבטיח לי משהו יונגי".
"כן ג'ימין" הוא אמר לי "נתתי לך את הגוף שלי לא סתם אני אוהב אותך אבל תבטיח לי שאתה לא מתערב עליי או תעשה דברים שקשורים לזה."
"אני מבטיח בייבי לא תכננתי שזה יקרה זה פשוט קרה הרי לפני היינו צוחקים עליך אז לא באמת הכרתי את האישיות שלך אבל בגלל החובה המטופשת הזאת זכיתי להכיר אותך הנסיך של חיי בבקשה אני מצטער אוקי אני ארד על הברכיים בשבילך".
הוא בא לרדת וישר עצרתי אותו וחיבקתי אותו "אני מאמין לך אבל שוב אל תעשה דבר כזה שטותי יותר בחיים שלך מבין!".
"כן אני מבין" הוא אמר "יופי עכשיו קום" הוא התרומם והרים אותי "מה אתה עושה שאלתי אותו?"
"כבר לא כואב לך?" הוא שאל "כן כואב לי עדיין" אמרתי והסמקתי הוא הניח אותי במיטה "בוא נלך לישון התעייפתי מכל זה" הוא נכנס לידי ועטף אותי עם גופו ונרדמנו.
נקודת מבט טאהיונג
"אוף עכשיו שג'ימין טס לפריז אני נשאר לבד" אמרתי לעצמי והלכתי לקפיטריה קניתי את הארוחה שרציתי והתיישבתי במקום הקבוע שלי ושל ג'ימין והתחלתי לאכול לפתע חבורה של ילדים באה אליי הרימה אותי ולקחה אותי למאחורי בית הספר "תעזבו אותי דיי" צעקתי בכל כוחי ואף אחד לא שמע השניים שהרימו אותי זרקו אותי לרצפה ובעטו בי "למה אתם עושים את זה" צעקתי "כי אתה כלום עכשיו שהחבר הלוזר שלך הלך נשארת המכוער היחידי בבית ספר" "בו'אנה איזה כבד הוא היה יא שמן כמה אתה שוקל אחד" מאלה שהרימו אותי אמר והשני הסכים איתו רציתי לבכות הם המשיכו להכות אותי הרגשתי סחרחורת והתעלפתי.
התעוררתי אני נמצא באותו מקום שהרביצו לי בוא התיישבתי על החול והתקפלתי הצלעות כל כך כואבות לי מה השעה כבר חושך בחוץ כמה זמן הייתי מעולף חשבתי לעצמי התיק בכיתה וכך גם הטלפון התרוממתי וצלעתי לכיוון הכיתה.
לפתע אני רואה מישהו "שלום?" אמרתי והוא הסתובב "ג'ונגקוק" אמרתי בפליאה "היי טאהיונג" הוא החזיר והדליק את האור "מה קרה לך?" הוא שאל בקול כועס "ז-זה כלום" אמרתי ועקפתי אותו הולך לתיק שלי "זה לא כלום" הוא אמר זעוף התיישבתי על הכיסא וצעקה נפלטה ממני עצם הזנב כואב לי בטח בגלל שזרקו אותי לרצפה "אתה בסדר?" הפעם הוא שאל בדאגה "כן" עניתי ראיתי איך כעס הצטבר אצלו "לא אתה לא בסדר דיי לשקר כבר עכשיו אתה אומר לי מי אלה הבני זונות שעשו לך את זה אתה מבין!".
"מה זה אכפת לך אתה גם ככה היית חלק מאלה שהתעללו בי ובג'ימין עכשיו שג'ימין לא פה הם מרשים לעצמם להתעלל בי כי אני הכי מכוער ושמן בבית הספר לפי מה שהם אמרו" אמרתי בקול רועד וראיתי אותו נהיה כועס יותר "זה מה שהם אמרו" הוא אמר בקול עבה מאוד אם יורשה לי לציין "כן אבל זה לא משהו חדש כולם אומרים לי את אותו הדבר" גיחחתי "הבנתי שאני מכוער ושמן אבל זה סיבה להרביץ גונגקוק אוףף אין לי כח" אמרתי וקמתי איישששש צעקתי זה כל כך כואב עברתי על פניו והוא תפס לי ביד משך אותו וחיבק אותי מאחורה "אני מצטער" הוא אמר בקול בכי "אני מאוד מאוד מצטער" הוא קבר את ראשו בגבי ובכה אני אשכרה שמעתי את ג'ונגקוק השרירי החזק והחתיך מכולם בוכה מולי עכשיו, לפתע הוא הרים את ראשו ואמר "אתה לא שמן ומכוער אתה כל כך יפה ועדין זה היה שקר פשוט בגלל ששניכם הייתם מנודים אז הסכמנו לעצמנו להוציא עליכם קצת עצבים אבל מי שעשה לך את זה הגזים לגמרי אני נשבע לך טאהיונג אני אדאג לזה שאף אחד לא יגע בך עכשיו תגיד לי מי זה היה"
"א-אני לא יודע אבל אני זוכר איך הם נראים"
"אוקיי מחר שנלך לבית ספר אתה תראה לי מי אלה היו אוקיי?" הנהנתי עם הראש "יופי עכשיו איפה התיק שלך?" "כאן למה?" שאלתי הוא לקח ממני את התיק ושם על גבו "קדימה הולכים לבית שלך".
הוא הרים אותי "היי מה אתה עושה אני כבד הגב שלך תוריד אותי עכשיו!!" הרמתי עליו את הקול "אני כבד" אמרתי בשקט והוא גיחח "אתה שוקל כמו נוצה" ויצא מהכיתה "הוא כל-כך חזק" חשבתי לעצמי "איך הוא מצליח לרדת במדרגות כשהוא מרים אותי" הוא יצא מהבית ספר והלך לאוטו המאודדדד יפה שלו הוא הניח אותי והסיר את הנעילה של האוטו ופתח לי את הדלת "תכנס" הוא אמר בנחמדות שלא התאימה למראה כלל ג'נטלמן חשבתי לעצמי בחיוך "תודה" התיישבתי שוב פעם אנחה יצאה מפי איישששש זה באמת כואב,
"כואב?" הוא שאל והנהנתי "אל תדאג מחר להם יכאב כפול".
YOU ARE READING
i dare You!!!!
Romance(בהפסקה) (בשכתוב מחדש) חובה עליך לגרום לג'ימין לחשוב שאתה מאוהב בו ולצאת איתו חודשיים. נוו באמת הוסוק חודשיים ודווקא את החנון המכוער והשמן הזה וגם רואים שהוא דלוק עליי. תתמודד. אוף טוב זה יהיה קל לפחות.... שיפים צדדיים: טאהקוק.... יונמין...... נאמג...
