תוותר עלי למענך {גרסה 1}

פרק 10

אהבתם את הסיפור, אל תשכחו לכתוב לי.

פרק 10

מתברר שהווילה של הגנרל הייתה קרובה לבירה רק כיומיים נסיעה והם כבר הגיעו אליה, היא הייתה מבודדת היטב וגדולה מספיק אפילו לשכן את כל המלווים שלו, אם היו כאלו, הפעם זה היה רק שני השומרי ראש של הנסיך. היו מעט עובדים בבית זה, הם קיבלו את הגנרל והנסיך בחיוך והכינו בשבילם את החדר המרכזי והרחב וגם זה שהיה מבודד משאר הבית. המשרתים התבקשו לספק את האוכל, המים ובגדים לפני שהם עזבו לצד השני בו היו מגוריהם.

הם נכנסים למערכת החדרים, היא מסודרת היטב, יש חדר מרכזי שמופרד מחדר השינה, ועוד חדר שהוא סוג של בריכה גדולה למקלחת.

הנסיך נכנס קודם, חוקר את החדר בעיניו, הגנרל נכנס אחריו, הניח את ידו בזו של הנסיך והוביל אותו פנימה לתוך החדר שלהם, והוא ישב על המיטה ומשך את הנסיך להתיישב לידו.

"מתי החום שלך אמור להתחיל?" מישאר שואל, ידו עולה לשערו הארוך של הנסיך ומלטפת אותו, הנסיך אפשר לעצמו לעצום את עיניו ולהתרפק במגעו של הנסיך.

קולו של פייראן חלש כשהוא משיב "זה לא מדיוק לחלוטין, אבל כמה ימים מהיום."

מישאר מקרב את האומגה אליו, הנסיך פותח את עיניו ומביט בו, מישאר מניח את אצבעותיו על שפתיו של פייראן ומלטף אותם בעדינות, קולו רך כשהוא שואל "אני רוצה להיות איתך הלילה, האם תסכים לי?"

גוון אדום צובע את פניו של פייראן לחלוטין, הוא נושך את שפתיו אך יחד עם זאת הוא מהנהן.

מישאר מניח את ידו על מותניו של הנסיך ומקרב אותו יותר ולוחש ממש באוזנו "האם תאמר זאת בקול?"

"כן." קורא הנסיך, קולו גבוה רווי התרגשות. פייארן פוער את עיניו בתדהמה ומייד מצמיד את ידו לפיו בבהלה.

"אל תדאג," חיוך עולה על פניו של הגנרל והוא מסיר את ידו של הנסיך מפיו ומלטף את הלחי שלו ואומר "רק אתה ואני כאן, אף אחד אחר לא ישמע."

ולרגע ארוך יש שקט, ואפלה שמופרת על ידי נר יחיד והצללים נופלים עליהם, החלון סגור ומישאר עומד ליד המיטה, לוקח את ידו העדינה של פייראן בידו ומעמיד אותו מולו.

❃❃❃❃❃❃

עלה מחדש: כל הסיפור יעלה לכאן.

פרק הבא לא יעלה, הפרק לפני האחרון, מכיוון שאני מצנזרת אותו.

לכן יהיה דילוג על פרקים. ויעלה הפרק האחרון.

איפה אפשר לקרוא?

עכשיו יעלה מדריך מלא איך למצוא את הפרק המצונזר.

באהבה,
וויט אנג'ל