תוותר עלי למענך {גרסה 1}

פרק 12 ואחרון

מישאר משחרר את פייארן, אך מחבק אותו ומושך מעליהם את השמיכה. הנסיך נוגע בעדינות בשמיכה ומקרב אותה לגופו "אין לזה את הריח שלך." הוא מציין.

"זה הפעם הראשונה שאני כאן." משיב לו מישאר.

פייארן מסתובב ומביט אליו "למה? זה די קרוב לבירה."

הגנרל מניח את ידו על פניו של הנסיך ומלטף אותו, חיוך מאושר עולה על פניו כשהוא מסביר "קניתי את האחוזה הזו בשבילנו."

"מה?" פייארן מופתע, הוא לא בטוח אם הוא שמע נכון את הצהרה של הגבר האחר.

חיוכו של מישאר מתרחב יותר, הוא מנשק קלות לשפתיו של פייארן שמסמיק עמוקות בתגובה, והוא מספק "היית החבר הכי טוב שלי, מהרגע שנפגשנו היינו לעיתים קרובים יחד, אפילו התגנבו כדי לשחק יחד," עיניו מעט מרוחקות, כמו שרואות את הזיכרונות האלו מול עיניו "כשידעתי שאני הולך לעזוב הבטחתי לך שאני אתחתן איתך," מישאר מביט בעומק עיניו של פייארן ומצהיר בכנות "לא צחקתי, התכוונתי לכך בכל ליבי, לכן, הכניתי את כל הדברים האלו כבר קודם, זה היה ברור לי שאתה האדם היחיד שאני רוצה להתחתן איתו ולא הייתי בטוח אם תרצה להישאר בבירה אם נתחתן, לכן קניתי את האחוזה הזו, היא די מבודדת, הנחתי שגם אם תרצה להישאר בבירה זה יהיה מקום טוב לחופשות."

פייארן מוריד את ראשו ומניח אותו על חזהו של מישאר "הכנת את כל זה בשבילי? חשבתי –" קולו חנוק מעט, אך אחרי מספר נשימות הוא ממשיך "חשבתי שאתה מתחרט על זה, חשבתי שאם שמעת את החדשות מהבירה שאתה מנסה דרכים לבטל את הבטחה הזו, חשבתי שאתה מעדיף לשכוח ממנה."

מיישאר מלטף את שערו של פייארן, רכות נשקפת בעיניו כשהוא שואל "סירבת לפגוש אותי ומעולם לא השבת לי על המכתבים שלי, זו הייתה הסיבה?"

פייארן שותק לדקות ארוכות, מישאר לא אומר דבר ולא דוחק בו לענות, לבסוף הוא מביט בשקט באצבעותיו, הטבעת עדיין שם, כמו כן הרגשות שלהם מחוברים זה לזה, הוא מסוגל להרגיש את הסקרנות והכאב של מישאר, הוא ניסה להתרחק ממנו כדי לא לפגוע בעצמו, האם בסוף הוא פגע באדם שאהב?

ולבסוף הוא מחליט להתוודות "פחדתי מידי לפתוח אותם ופחדתי לפגוש אותך." הוא לוחש
"חששתי שאם אני יעשה את זה, אתה אולי תביע בפניי את הרצון שלך להתחתן עם מישהו אחר או אולי אפילו לשתף אותי שאהבת אחר, שאתה מעדיף שנשכח שאי פעם הבטחה כזו הייתה בנינו." הוא נעצר קצת, הכאב מתגבר ופייארן לא בטוח אם זה שלו או של מישאר, אך הוא ממשיך בכל זאת "חשבתי שאני לא אוכל לשאת את זה. חשבתי שזה יהיה טוב יותר אם אני פשוט אעמיד פנים שמעולם לא הכרנו."

הגנרל מרים את עיניו של הנסיך לעברו, עיניו מלאות רגש "ומה עם היום שחזרתי? ביקשתי להתחתן איתך ואתה סירבת, אפילו התעקשת בפני המלך שלא יקבל את הצעתי."

פייארן מביט בעיניו של הגבר אחר ונושך מעט את שפתיו, הוא מובך ומסיט מעט את עיניו שהוא עונה "פחדתי שתצטער על זה בעתיד, שאחרי שבאמת תתחתן איתי תבין שאני באמת חסר תועלת ותצטער על כך. לוותר על הכול בשביל להתחתן עם נסיך שלא טוב בשום דבר, לא נראה כמו עסקה טובה."

מישאר עוטף את זרועותיו סביב הנסיך ורוכן קדימה "בשבילי זה כן. אהבתי אותך מהתחלה, מאז שהיינו צעירים זה לעולם לא עומד להשתנות."

"אני גם." לוחש הנסיך.

"גם מה?" הגנרל מקשה אליו בחיוך פלרטטני.

הנסיך מרכין את ראשו "אני גם אוהב אותך." ומשיב, קולו שקט.

הגנרל מחייך אליו חיוך חצוף "ממתי ידעת שאני כזה טוב? שרצית שאני אהיה האלפא שלך, בפעם הראשונה אחרי שחזרתי מהגבול?" הוא מציע בשעשוע "אני חייב לציין שנראיתי כל כך טוב."

פייראן דוחף אותו בקלות "מישאר!" הוא גוער.

מישאר רק צוחק "אתה אפילו לא יכול להחמיא לאלפא שלך? אומגה לא נחמדה שכמוך."

פייראן מניד בראשו "בסדר, בוא נתגרש." הוא אומר ומתכוון לקום.

מישאר דוחף את פייראן וגוער מעליו ברכושנות "אין שום סיכוי, אתה שלי לנצח!"

❃❃❃❃❃❃

אני מאוהבת בזוג הזה!

הם בין המושלמים שיצא לי לכתוב.

שימו לב, החלק המצונזר עלה יחד עם כל הסיפור הזה כוואן שוט בבלוג.

בנוסף, שאלות אליכם, בבקשה תענו, קטעים נוספים עלו.

אם סיימתם לקרוא אחרי שהסיפור יסתיים במלואו, תשאירו תגובה שאהבתם, או כל תגובה אחרת.

באהבה, 

וויא אנג'ל.