פרק 11

1.3K 116 20
                                    

אז אחרי הרבה זמן... הנה הפרק! שוב, אני מצטערת על האיחור, ועוד משהו שחשוב שתזכרו - הארי שם ג׳ל ומשקפיים וקורא לעצמו מרסל רק בבית הספר, בבית ועם המשפחה הוא הארי.
תהנו❤️

״נו אתה מתכוון לדבר?״ שאל אותו לואי בעצבנות.

״כ-כן, אני פשוט לא מבין מה זאת השאלה הזאת״ גירד מרסל את עורפו במבוכה.

״זה נורא פשוט - אתה הארי סטיילס? כן או לא?״

״א.. אני... אני לא..״ הוא גמגם ונעצר. שוב פעם זה קורה לו. כל פעם שהוא בקרבת לואי הוא נלחץ ומתחיל לגמגם.

"מה אתה לא מבין? האם אתה הארי סטיילס?" הוא חזר שוב על השאלה.

"לא... על מה אתה פאקינג מדבר?" הוא תפס קצת אומץ וצעק. ׳אם הוא יעלה עלי אני אבוד׳ חשב לעצמו.

"אל תזיין את השכל." צעק עליו לואי גם.

״למה אתה חושב ככה?״ מרסל חזר לדבר בשקט.

לואי נאנח בחוסר סבלנות. ״ראיתי את הקעקועים שלכם. יש לכם את אותם הקעקועים, בדיוק באותם מקומות.״

זה הספיק כדי להשתיק את מרסל. ׳פאק׳ הוא חשב לעצמו, ׳לא חשבתי על הקעקועים.׳

פתאום עלה לו רעיון.

״עשינו קעקועים תואמים״ הוא אמר ללואי.

״תסלח לי?״ מצמץ לואי בעיניו בהפתעה.

מרסל נזכר בפעם ההיא שהוא היה הארי, ולואי וזאין תפסו אותו שיכור ושאלו אם הוא מכיר את מרסל, הוא אמר להם שהוא יצא איתו.

״היינו חברים פעם״ הוא אמר עם קצת ביטחון, ״אז החלטנו לעשות קעקועים תואמים.״

״אבל מקודם, בשיעור ספורט, אמרת לי שנפגשתם כמה פעמים אבל אתם לא חברים״

״כן... אני אממ שיקרתי. יצאנו לפני כמה זמן.״

פתאום משהו השתנה בעיניו של לואי, והוא הטיח את גבו של מרסל כנגד הקיר. מרסל פלט אנקת כאב. "זה כואב." הוא מלמל ועצם את עיניו בכדי להתמודד עם הכאב בשקט.

"לא ממש פאקינג אכפת לי." חייך לואי חיוך ציני ויצא מן השירותים.

מה זה היה, לעזאזל?

מרסל יצא מהשירותים כמה דקות אחר כך בגב שפוף והחליט לא לחזור לכיתה. הגב שלו כאב מדי. הוא התחיל ללכת לכיוון האוטו שלו כשפתאום שמע מישהו קורא לעברו.

״האר-כלומר, מרסל?״ הוא שמע קול לידו והסתובב כדי לפגוש בליאם עם בחורה מתולתלת לצדו, ״מה קרה לגב שלך?״

דאבל סטיילס//פאנפיק על לאריWhere stories live. Discover now