אני מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן ושהפרק קצת צולע, אבל אני בכל זאת מקווה שלא ירדו הקוראים ושתאהבו את הפרק❤️
״שבו בבקשה״ אמר מר לוין, המורה האחראי על הריתוק. ״משך הריתוק הוא כשעה וחצי. אסור לדבר
בינכם או להוציא פלאפונים״
״אז מה אנחנו אמורים לעשות?״ שאל ליאם בייאוש, שכן זאת הייתה הפעם הראשונה שלו בריתוק.
״שיעורים״ ענה מר לוין וחזר לעיסוקיו.
כשנשמע הצלצול לסוף השעה מיהר זאין לאסוף את דבריו ויצא מבית הספר. רק חסר לו שההורים שלו יגלו שהוא היה בריתוק שוב, בפעם השלישית החודש. הם יהרגו אותו.
״יש לך מזל שלואי כזה נחמד והוא חיפה עליך״ אמרה לו דוניה אחותו כשהוא נכנס הביתה ״הוא אמר שאתה צריך לעשות מבחן שפספסת״
״מזל״ נאנח זאין בהקלה ״יוצאים?״ הוא שאל את לואי והם הלכו לכיוון האוטו.
״אז אתה רוצה לספר לי למה כל כך חשוב לך ללכת ליריד?״ שאל זאין את לואי כשהם היו בנסיעה.
״אני צריך למצוא חברה״ אמר לואי בפשטות.
״אתה צריך למצוא מה?״
״חברה״ הוא חזר ״ביריד הרי יש מלא בנות ואני ואלינור נפרדנו כבר לפני חודשיים. אני צריך חברה״
״אה אוקיי״ אמר זאין מבולבל מעט והם המשיכו לנסוע בשתיקה.
מה שהם לא ידעו זה שלואי לא עומד להשיג לעצמו חברה, אלא חבר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הארי הסתובב בין דוכני היריד עם כובע רחב ומשקפי שמש. הוא גמר כבר להופיע, אך מאז שהוא ילד קטן הוריו היו לוקחים אותו כל שנה ליריד והוא אהב את זה. כמה אנשים הסתכלו עליו מוזר, כי השמש כבר כמעט שקעה והוא עדיין עם משקפי שמש, אבל לא היה לא אכפת. הוא ידע שאם הוא יוריד את המשקפיים אנשים יזהו אותו ויתחילו לרדוף אחריו.
הוא הלך לכיוון הדוכן האהוב עליו - זה שצריך לירות באקדח מים לתוך פה של ליצן וזה מנפח בלון. ג׳מה מעולה בזה, ותמיד היא הכריחה את הארי לשחק נגדה, ולימדה אותו איך לירות הכי מדויק.
כשהוא הגיע לדוכן היה שם בחור אחד שבדיוק הגיע ונראה להארי מוכר, אבל הוא לא יכל לראות מי זה במדויק בגלל משקפי השמש. הוא שילם למפעיל הדוכן והפעמון צלצל לתחילת המשחק. הם התחילו לירות ובדיוק כשהארי חשב שהוא עומד לנצח, צלצל הפעמון שוב והכריז על הבחור ששיחק מולו כמנצח.
״אתה הבנאדם היחיד, חוץ מאחותי, שאי פעם ניצח אותי בזה״ אמר לו הארי בחיוך. עכשיו כשהם עמדו אחד מול השני ראה אותו הארי בבירור. זה היה לואי.
לואי הסתכל עליו מוזר, לא מצליח לזהות בגלל הכובע שהסתיר את רעמת התלתלים הקבועה של הארי. אבל הקול נשמע לו מוכר. ברגע אחד הוא זיהה, חייך חצי חיוך מובך והתחיל להתרחק ממנו. אחרי מה שקרה אתמול הוא הרגיש כמו אידיוט ולא רצה לראות את הארי.
״לאן אתה הולך?״ הוא שמע את הארי קורא אליו.
לואי נשם נשימה עמוקה. ״למה אתה כזה נחמד אלי?״ הוא שאל פתאום.
״מה?״ הסתכל עליו הארי בבלבול.
״למה אתה כזה נחמד אלי?״ חזר לואי ״הרי אנחנו לא מכירים. נפגשנו רק פעם אחת, ואתה מתנהג כאילו אני החבר הכי טוב שלך. למה?״
השאלה בלבלה הארי. למה באמת? הרי לואי הוא הבנאדם שהתעלל בו והציק לו כל השנים האחרונות. לואי הוא הבנאדם שהעליב אותו והשפיל כל פעם שעברו אחד ליד השני במסדרון. לואי הוא הבנאדם שהרביץ לו וקילל אותו רק כי הוא היה בי.
אבל לואי הוא גם הבנאדם שאיכשהו בכל הסיפור הזה הארי ידע שיש לו לב טוב. כשהארי ראה את לואי עם אחיותיו הקטנות זה הדליק אצלו משהו. והוא גם הבין מאיפה נבע הכעס של לואי, כי הוא ידע מה הסוד שלו. הארי ידע טוב מאוד מה הסיבה שלואי הומופוב ולמרות הכל, הוא הצליח להבין אותו.
מובן שהוא לא יכל לספר ללואי את כל זה, אז במקום זה הוא אמר: ״אתה מוצא חן בעיניי״ בפשטות שהפתיעה אותו.
״אבל נפגשנו אולי פעם וחצי, איך אני כבר מוצא חן בעינייך?״ לואי הרגיש שהוא חוזר על עצמו ושואל את אותה שאלה שוב ושוב, אך הוא היה חייב להבין מדוע הארי מתעלם מהמבוכה ביניהם וממשיך לנסות להתקרב אליו.
״אני בן אדם נחמד מטבעי״ חייך אליו הארי חיוך עם גומות.
ואז, בהחלטה של רגע, הוא הלך אל מפעיל הדוכן וביקש ממנו דף ועט. הוא שרבט משהו מהיר על הדף והחזיר את העט למפעיל בתודה. לאחר מכן הוא הסתובב ושם את הפתק בידו של לואי.
״אני חייב ללכת אבל נדבר, בסדר?״ הוא שאל והתחיל להתרחק.
״כן, בטח״ מלמל לואי ופתח את הפתק.
בפנים הוא מצא שורה של ספרות. מספר הפלאפון של הארי.
YOU ARE READING
דאבל סטיילס//פאנפיק על לארי
Fanficבבית הספר הוא היה מרסל - החנון שמציקים לו וצוחקים עליו, אבל בלילה הוא הפך להיות הארי סטיילס - זמר הפופ הכי נחשב בעולם עם מליוני מעריצות. לואי הוא הילד הכי מקובל בבית ספר. הוא מציק למרסל כל הזמן רק בשל היותו חנון. הוא היה הומופוב וסטרייט לגמרי עד שרא...
