דאבל סטיילס//פאנפיק על לארי

פרק 15

תראו איזה חמודים ג׳והאנה ודן, קשה לי לעשות אותם רעים:(
ואני לא בדיוק יודעת איך הולך כל הקטע הזה של החתונות בחו"ל. בסרטים זה תמיד בכנסיה כזה, אבל בכל זאת החלטתי לעשות את זה באולם. ויש גם קטע כזה בחתונות שמזמינים אנשים לנאום לכבוד החתן והכלה, וזה גם מה שקורה בפרק.
תהנו:))

"אני מזמין את לואי לשאת את נאומו." דן נתן ללואי מכה קטנה עם המרפק, ממחזור אותו לריכוז.

"מה?״ הוא הביט בו בבלבול.

"קדימה לואי, אל תתבייש." הוא חייך חיוך ערמומי.

לואי קם בבלבול מהכיסא, ואז הוא ראה את מבטו של דן ונהיה עצבני. הוא הביו מה דן מנסה לעשות - הוא מנסה להביך אותו ולהראות לו שהוא שולט במצב. לואי לא יתן לו את התענוג הזה.

"אתם רוצים נאום? אז אתם תקבלו." הוא עלה לבמה עם חיוך ציני. "הבחור המאוד מקסים שעומד כאן לידי, שהולך להחליף את אבא שלי, או ככה הוא חושב לפחות, הבחור הזה בן אדם גועלי. אמא." הוא הביט בג׳והאנה, "את באמת בטוחה שאת עשית החלטה נכונה והתחתנת עם הבן אדם הנכון?" האולם היה נראה נדהם למשמע הדברים האלה.

״ע-על מה אתה מדבר?״ שאלה ג׳והאנה במבוכה.

״על מה אני מדבר? אני מדבר על הארוס ההומופוב שלך. בעוד כמה דקות הוא יהיה בעלך וזה כבר יהיה מאוחר מדי, אז אני אספר לך סיפור קצר עכשיו. הארוס הנחמד הזה שלך, שאת כל כך אוהבת, עיקם לי את היד ואיים למרר לי את החיים רק כי חשב שאני הומו. לאחר מכן הוא גם אמר דברים נוראיים על אבא שלי. דברים שאין לו זכות בכלל להגיד אותם. אז בוא אני אגיד לך משהו, דן. אבא שלי היה בן אדם הרבה יותר טוב ממה שאי פעם תוכל להיות. אתה שפטת אותי בלי סיבה, סתם כי החלטת שהנטיות שלי שונות משלך.״ לואי עשה לרגע הפסקה והביט באולם. פתאום הוא ראה מרחוק רעמת תלתלים ועיניים ירוקות שמביטות בו בריכוז. ״ואולי זה נכון,״ הוא המשיך ולא הוריד את מבטו מהארי, ״אולי אני באמת אוהב גברים ולא נשים, אבל זה עדיין לא נותן לך שום פאקינג סיבה לשפוט אותי ולהחליט שאני פחות טוב ממך.״ עכשיו הוא כבר הסתכל ישר על דן וכל האולם היה בשקט.

״רצית נאום, דן? אז הנה הנאום שלך. אני מקווה שאתה מרוצה.״

לואי ירד מהבמה והלך במהירות לעבר היציאה, לא מביט באף אחד. הוא לא שם לב לנער המתולתל שיצא אחריו בדממה.