פרק 1

29 2 0
                                    

"בכל מקום יש אנשים מקובלים יותר ומקובלים פחות. בטח בחטיבת ביניים, ועוד יותר בשכבת ט' בחטיבת אלון. הילדה הכי מקובלת בשכבה הייתה עמליה קופר, שנראית בדיוק כמו שהייתם מדמיינים אותה- מלכת כיתה קלישאתית, בלונדינית וביצ'ית שכל הבנים רוצים. וכזו היא באמת הייתה, כולם רצו להיות איתה ובו בזמן פחדו ממנה. לעמליה היו המון חברות, רובן התחברו אליה בגלל המעמד שלה, כדי להיות מקובלות יותר ורצויות יותר. בפועל זה לא באמת עבד, רק ירדו עליהן שהן שפוטות של עמליה, שהן סמרטוט, שאין להן גב שדרה, אבל הן... הן כבר היו קהל שבוי.

כל פעם שירדו עליהן הן הצדיקו את עצמן, ספגו ולא התייחסו. חוץ מאחת- ליהיא. ליהיא הייתה החברה הכי טובה  של עמליה עוד מהגן, לפני שהיא הייתה מקובלת או מלאת ביטחון. או בלונדינית.

היה לה קשה לראות את חברה שלה פתאום גדלה למקומות ואנשים כלכך צבועים ונוטשת כל ערך שהתבססה עליו פעם. היא כבר לא הרגישה שהיא יכולה לספר לה דברים כי בכל פעם שעמליה נכנסה למצב רוח רע היא הייתה עלולה להפיץ כל סוד.

כל פעם שירדו עליה, ליהיא זעמה מבפנים.הזעם הזה גדל וגדל, והיא לא הראתה את זה אבל היא הייתה בטוחה שהוא יהיה חייב לפרוץ החוצה בשלב מסוים. וכמו שהיא מכירה את עצמה, זה יהיה הרגע הכי לא מתאים.

באופן כללי ליהיא לא הייתה ילדה שבטוחה בהחלטות שלה, או שסגורה על מה היא אוהבת. עד שבכיתה ט' הצטרפה לשכבה זואי, וטרפה לה את הקלפים עוד קצת".

*********

"את רואה, זה גרוע," אמרתי. "מה פתאום!" אמרה לי זואי. "ליהיא, הבטחת לי שאת אמיצה יותר עכשיו. אמיצה באמת, ככה אמרת לי. קדימה, תשלחי לי את ההמשך מחר. אני אקרא אותו, את הכל, אני מבטיחה, ואתן לך משוב סופר אובייקטיבי."

"את רוצה לקרוא את זה כדי לשמוע מה אני חושבת עלייך, נכון?" גיחכתי לתוך הטלפון שלי. "כן, זה די מחרמן אותי," אמרה זואי בנימה עניינית.

"אז את שולחת לי, כן? תבטיחי!" "בסדר, בסדר יא חופרת," צחקתי.

"יאללה מאמי אני רעבה מתה, ביי". "ביי מאמי שלי. תנתקי..-" "לא, אנחנו לא מתחילות עם זה שוב פעם," אמרה זואי ויכולתי לשמוע שהיא מחייכת. "ביי מאמי, אוהבת אותך". והיא ניתקה. נשכבתי על המיטה עם חיוך, והרחתי את הסווטשירט שלה, אותו אחד שהיא "שכחה" אצלי לפני כמה חודשים, לפני שכל הסיפור התחיל. זה ישמע הזוי, אבל הריח הזה, הריח שלה, גם אז וגם היום, עושה אותי מאושרת.

אז אני ליהיא, וזה הסיפור שלי.

טורפת הקלפים הפרטית שליWhere stories live. Discover now