ההליכה מבית הספר הביתה אורכת בערך עשרים דקות, ואני מכירה אותה בעיניים עצומות. לפעמים אני הולכת עם שירה, שגרה בבניין לידי, ולפעמים לבד.
הוצאתי את האוזניות מהתיק ברגע שיצאתי משער בית הספר, וכרגיל שמעתי שירים אקראיים של הלהקה האהובה עליי, אימג'ן דרגונס.
בערך עשר דקות הליכה מבית הספר עובר אוטובוס שמגיע ממש צמוד לבית שלי, וכשממש אין לי כוח ללכת אני עולה עליו. היום הייתי די מותשת אבל העדפתי ללכת ברגל כדי לא לפגוש ילדים שאולי גם נוסעים בקו הזה.
הגעתי הביתה, ורק האח הקטן שלי היה שם. עומר בדיוק עלה לכיתה ג, והוא די בוגר לגילו, אבל עדיין מציק לי.
"איפה אמא? ושיר, עומר? מישהו אמר משהו לגבי ארוחת צהריים?"
"אני חושב ששיר עכשיו עם ליבי, אולי עם מישהי אחרת, תבדקי איתה. אמא תחזור מקניות עוד שעה בערך, ויש שניצל במקרר אם בא לך לחמם, סבתא הכינה, הכי טעים. תסמכי עליי, אני כבר אכלתי".
"תודה, עומר", אמרתי, ובאמת התכוונתי לזה. זה מדהים איך שהוא מנהל את הבית.
"אוקיי", אמר עומר, באדישות של ילד בכיתה ג, והלך לחדר שלו להמשיך איזה פאזל.
חיממתי את השניצל, אכלתי במהירות והלכתי לחדר שלי.
בדרך הצצתי בחדר של שיר. שיר היא אחותי הגדולה. היא בדיוק סיימה י"ב ומתגייסת עוד כמה חודשים. עד אז היא עובדת קצת בתמנון ובשאר הזמן היא עושה מה שהיא רוצה, ואף אחד לא יודע איפה היא או מתי היא חוזרת הביתה.
אז הייתי בחדר, בטלפון, שמעתי מוזיקה, קצת ציירתי והגיע הזמן לארוחת ערב. התחיל לכאוב לי מאוד הגרון, אבל החלטתי לא להתייחס ולבדוק מה קורה מחר.
בארוחת הערב לא אכלתי הרבה. עומר סיפר על היום הראשון שלו וכולם התלהבו, שיר סיפרה על היום שלה עם ליבי- הן היו במועדון נחמד ופגשו שני בחורים חתיכים נורא אבל לא קרה שם כלום. אבא היה אדיש לגמרי. מאז ששיר נפרדה מחבר שלה נדב לפני כמה חודשים, הוא משתדל לא להתייחס לענייני בנים.
אני הייתי שקטה כל הארוחה, ואמא שאלה כל הזמן מה איתי אבל המצאתי איזה תירוץ והלכתי לחדר. באמת לא הרגשתי טוב.
YOU ARE READING
טורפת הקלפים הפרטית שלי
Romanceליהיא היא ילדה רגילה בכיתה ט, שנגררת אחרי החברה הכי טובה שלה לשעבר, עמליה. היא רוצה לצאת מהמעגל הזה, אבל צריכה בשביל זה הרבה יותר ביטחון ממה שיש לה, ואז היא פוגשת את זואי, שעוזרת לה להיות היא ולעמוד על שלה לפעמים, ובכלל, הופכת את החיים שלה לקלים הרב...
