השיעור הסתיים, יצאתי החוצה לאכול. הייתי צריכה רגע לבד כדי לחשוב עם עצמי מה קורה. מה נסגר איתי? רק הבוקר חשבתי כמה אני רוצה חבר... אולי אני לא מאוהבת בה? אולי אני סתם מקנאה בה, בכל זאת, היא כל כך מהממת... לא. זו לא סתם קנאה.
ואז, פתאום, נזכרתי ברויצ'וק. לא יודעת למה. יצא שלא חשבתי עליו כבר כמה חודשים.
רויצ'וק- רוי- היה איתי בצופים שנה אחת, בכיתה ז.
כל פעם שהוא התקרב היו לי פרפרים בבטן, כמו באגדות. הוא באמת היה ממש מתאים לי.
לא הפסקתי להתלהב ממנו בשיחות עם ליטל.
בתור ילדה קטנה קפצתי למסקנות, חשבתי שאני מאוהבת בו, הייתי בטוחה, כי איזה הסבר אחר יש לפרפרים שאני מרגישה?
ויותר מזה, הייתי בטוחה שגם הוא רוצה אותי. באחד הלילות במחנה הקיץ ביקשתי ממנו לבוא רגע לצד ואמרתי לו שהוא מוצא חן בעיני. הוא היה נראה מבויש מאוד, ואמר שהוא חושב שגם אני מוצאת חן בעיניו.
הייתי בעננים. החבר הראשון שלי!
בילינו ביחד כל שאר המחנה, ואני הייתי כל כך מאושרת שלא שמתי לב שהוא נראה קצת לחוץ.
בנסיעה הביתה כל הזמן חשבתי בהתרגשות איך אני אכיר אותו לעמליה, היא תהיה כל כך גאה בי! אבל בסוף הנסיעה הוא התחיל לדבר איתי באמת.
הוא אמר שהימים האחרונים היו ממש נחמדים, אבל...- לא נתתי לו לסיים, ברחתי משם בבכי.
מאז לא דיברנו.
אני הייתי שבורה כמה ימים אבל התאוששתי די מהר-בכל זאת, חבר ראשון, כיתה ז- והוא... הוא עזב את הצופים.
לאחר כמה חודשים נזכרתי בו, וחשבתי קצת על מה שהרגשתי. זו בטוח לא הייתה התאהבות.
זו הייתה ילדה קטנה שבטוחה שאמור להיות לה קראש, אז היא משכנעת את עצמה שהיא מאוהבת.
בעצם, לא משנה מה זה היה, ההרגשה שלי לזואי הייתה כל כך הרבה יותר חזקה!
יש מצב שאני מאוה-- שוב, ליטל באה.
באמת, ליטלי, עכשיו? מכל הפעמים?
היא התחילה להתלהב מהראל ויהלי, הבנים החדשים בשכבה, ואני רק הייתי צריכה זמן לבד לחשוב קצת. ניסיתי לנשום עמוק, להירגע, נשימה, נשימה עמוקה, ליהיא, להתפקס, לא לצעוק עליה, לנשום, שוב, נשימה עמו-- "יא כלבה! את לא רואה שאני באמצע משהו פה? אני צריכה רגע לבד, ואת כל הזמן מתערבת! למי אכפת מיהלי! האמת, הוא אפילו לא נראה כל כך טוב. שחררי, ביץ'. שחררי אותי רגע."
אין לי מושג מאיפה זה הגיע. ניסיתי להירגע!
למה צעקתי? למה?
דאמט, היא יושבת מולי, קפואה.
שיט! היא נראית כל כך פגועה! המבט שלה... אני לא אשכח אותו. מבט של "איך את יכולה לעשות לי את זה?" והכרתי אותה מספיק טוב כדי לדעת שאם היא תפתח את הפה להגיד לי את זה היא תתחיל לבכות.
אחרי דקה שהיא ישבה ככה, קפואה, היא קמה, עם אותו מבט,בעיניים מלאות דמעות ושפה רוטטת, ונכנסה לכיתה בדממה.
נשמתי עמוק, זה כל כך לא מגיע לה! היא לא התכוונה לעשות שום דבר!
אני סתם מכשפה.
ו... רגע, על מה חשבתי לפני רגע?
שיט. הברחתי אותה, ועכשיו אני אפילו לא זוכרת למה.
עברו מולי כמה אנשים בדרך לשירותים, ואז החצר התפנתה קצת.
על הספסל בצד השני של החצר, מולי, ישבה ילדה, לבד, עם קופסת האוכל שלה, וחייכה אליי. חיוך שאומר "את לא לבד, אני איתך בזה". חיוך שאומר "אני גאה בך".
זואי.
YOU ARE READING
טורפת הקלפים הפרטית שלי
Romanceליהיא היא ילדה רגילה בכיתה ט, שנגררת אחרי החברה הכי טובה שלה לשעבר, עמליה. היא רוצה לצאת מהמעגל הזה, אבל צריכה בשביל זה הרבה יותר ביטחון ממה שיש לה, ואז היא פוגשת את זואי, שעוזרת לה להיות היא ולעמוד על שלה לפעמים, ובכלל, הופכת את החיים שלה לקלים הרב...
