נשארתי לשבת שם, ניסיתי להמשיך לחשוב מה אני מרגישה לגבי זואי, אבל לא יכולתי להתרכז. כרגע הברחתי את החברה הכי טובה שלי! וואו, מדהים כמה בן אדם יכול להיות אכזרי.
הכוונה אליי, אם לא הבנתם.
כשהבנתי שאני לא יכולה להמשיך להתרכז, החלטתי לחזור לכיתה ולנסות להתנצל בפני ליטל.
נכנסתי לכיתה ו... לא ראיתי אותה.
לא במקום שלה לידי, ולא בשום מקום אחר. העיניים שלי התרוצצו בבהלה, עצמתי אותן וניסיתי לנשום כדי להירגע (אחרי הכל, השיטה הזאת הוכיחה את עצמה בעבר). כשפתחתי אותן אחרי שנייה, עמדה מולי עמליה עם הפנים ממש מולי, מסתכלת לי בעיניים במבט מצמית. בשני צדדיה, מאחורה, עמדו שירה ושני, עוד מישהי מהחבורה, בידיים משולבות. זה הזכיר לי יותר מדי סרטים.
קפצתי אחורה בצווחת בהלה.
"נו, נו, נו", אמרה עמליה בקול מתקתק. ואז, משום מקום, התחילה לשאוג עליי- "מה חשבת לעצמך לעזאזל? זו חברה שלך!!". נראה היה שהיא, כמוני, תכננה לשמור את הצעקה לאחר כך והופתעה שזה יצא לה מהפה.
"שנייה, עמליה.." התחלתי להגיד. "שום שנייה ושום כלום! יש לך בכלל מושג איך זה מרגיש? לא, נכון? ככה חשבתי. אז תחסכי ממני." רציתי להגיד לה שאני דווקא כן יודעת איך זה מרגיש, שאני חווה את זה ממנה בערך מכיתה ג, לפחות פעמיים בשבוע. אבל היא לא נתנה לי להשלים מילה.
"את תסבירי לי עכשיו! מה קרה פה!" "אז זהו, שאני מנסה להסביר לך--" "תשתקי!" צרחה עמליה, ואנשים התחילו להתעניין ולהתקרב אלינו.
"אני אוהבת אותך, את איתי עשר שנים כבר, אבל יותר חשובה לי הקבוצה ממה שחשובה לי את כאינדיבידואל", אמרה עמליה.
"או, את יודעת מה זה אינדיבידואל? פייר, הופתעתי", גיחכתי.
"אויש ליהיא, שלא תעזי".
רגע, יש מצב שזו ההזדמנות שלי להתנתק ממנה? אני צריכה לשקול את הצעד הבא בזהירות. אני יכולה להגיד לעמליה ביי ביי ואני לא אצטרך לדבר איתה יותר בחיים אבל אני אהיה בודדה לגמרי.
אני יכולה גם להתחנף, לגמור את הריב הזה, לשקם את היחסים שלי עם ליטל ורק אז לנטוש, אבל זה יקח הרבה יותר זמן.
מה אני אעשה??
"מה זה, ליקוש, מפנטזת על רויצ'וק היקר שלך?" לעגה עמליה בתמימות.
זה היה כבר יותר מדי אחרי מה שעברתי היום.
"אוקיי, את יודעת מה? פאק יו, עמליה. פאק, פאק, פאק יו!"
"ככה?" שאלה עמליה. "ככה.." אמרתי, השתדלתי להישמע מאיימת אבל בפועל יצא לי ציוץ.
"טוב, נראה לגבי זה", אמרה עמליה, ויצאה מהכיתה.
השיעור הבא היה עם תמי. ליטל ישבה לידי אבל התעלמה ממני לגמרי, ולא נראתה מודאגת מדי. כמה דקות לתוך השיעור, חשבתי שראיתי שהיא עושה לשירה, שישבה לידה, סימן עם הרגל. פתאום ליטל התחילה לדבר עם שירה.
חזק.
ממש חזק.
שכולם ישמעו.
לא משהו חשוב, סתם קשקושים. אבל שירה לא דיברה, בקושי התייחסה אליה, וליטל נראתה כאילו זה בדיוק מה שהיא רצתה.
תמי התרתחה. "ליטל גבאי! שקט! עכשיו!" היא אמרה.
ליטל התעלמה.
תמי נכנעה. "ליטל, תתחלפי עם נדב במקום. שבי ליד בר. את לא חוזרת לשבת ליד שירה!"
הבנתי את המזימה של ליטל. הילדה הזאת יכולה להיות גאונה אם היא מנסה.
היא לא רצתה לשבת לידי, אבל ידעה שאם היא תלך לבקש מתמי להחליף מקום תמי לא תפסיק לשאול שאלות, אז היא גרמה לה להעביר אותה מקום. זה די גאוני.
התבאסתי רק שאני צריכה לשבת עם נדב עכשיו, והוא די מעצבן. אבל זה מגיע לי.
אחרי עוד שני שיעורים נגמר היום, יצאתי מבית הספר והתחלתי ללכת הביתה.
אז מה קרה היום?
התחלתי כיתה ט, התאהבתי (אולי!), הברחתי את החברה הכי טובה שלי ונכנסתי לרשימה השחורה של עמליה.
אחלה הספק ליום הראשון של הלימודים.
YOU ARE READING
טורפת הקלפים הפרטית שלי
Romanceליהיא היא ילדה רגילה בכיתה ט, שנגררת אחרי החברה הכי טובה שלה לשעבר, עמליה. היא רוצה לצאת מהמעגל הזה, אבל צריכה בשביל זה הרבה יותר ביטחון ממה שיש לה, ואז היא פוגשת את זואי, שעוזרת לה להיות היא ולעמוד על שלה לפעמים, ובכלל, הופכת את החיים שלה לקלים הרב...
