המורה שלנו הייתה תמי, אותה מחנכת שהייתה לנו גם שנה שעברה. היא באמת ממש סבבה.
"שלום תלמידים!" היא אמרה. "אני לא מאמינה שאתם כבר בכיתה ט. איך גדלתם בחופש, ממש כל אחד גדול יותר מהשני, כמעט לא זיהיתי אתכם".
התלמידים כבר התחילו לאבד ריכוז ולהתלחשש, ותמי כנראה שמה לב לזה.
"השנה תצטרף אלינו תלמידה חדשה, שעברה אלינו מ-" ליטל קטעה אותה. "אבל תמי, אמרו שמצטרף בן!" היא אמרה באכזבה, מבולבלת. "נכון, היה אמור להצטרף אלינו הראל, אבל עקב שיקולים ואילוצים שונים הוא יצטרף לט'3 וזואי מצטרפת אלינו. הנה, היא כבר בחוץ!"
תמי ניגשה לפתוח את הדלת, בזמן שליטל לא הפסיקה להתלונן לי באוזן שלא מצטרף בן. היא קשקשה ופיטפטה כל הזמן וזה שיגע אותי אז פשוט לחשתי לה "ליטלי, תרגעי, זה בכל מקרה לא בריא לזוג להיות כל הזמן ביחד". "אוי, ליקוש, את באמת חושבת שנהיה זוג?" שאלה ליטל בעונג. "ברור, בטח, איך אפשר שלא," לחשתי לה בקוצר רוח, מה שצריך רק שהיא תסתום כבר.
ואז היא נכנסה.
זואי.
היה לה שיער חלק בצבע חום כהה, כמעט שחור, שהגיע לה עד אמצע הגב, עם גוונים דהויים בצבע אדום. כל כך חלק שנראה היה שהיא עושה החלקה כל בוקר, ואם הייתי מקשיבה יותר לליטל או שירה הייתי מזהה באיזה מחליק היא משתמשת. זו הייתה אחת הפעמים היחידות שהתחרטתי שלא הקשבתי להן יותר. חיפשתי כל תירוץ לדבר עם הילדה הזאת. היא לא הייתה גבוהה, להפך, די נמוכה, אבל נראתה כל כך מרשימה ועם כל כך הרבה ביטחון. היא לבשה סקיני ג'ינס שחור וחולצה לבנה צמודה עם סמל של להקה כלשהי, ונעלה סניקרס לבנות. והעיניים שלה... אוי, העיניים שלה היו בצבע ירוק בוהק, רציתי להיבלע בתוכן.
שמתי לב לכל פרט קטן.
היא נראתה כל כך. פאקינג. מדהים.
והעניין הוא שהיא לא נראתה יפה באופן מיוחד, וידעתי את זה, אבל בו בזמן היא הייתה מושלמת.
הייתי מהופנטת אליה.
"זואי, אולי תציגי את עצמך?" התנערתי לקולה של תמי.
"אז אני זואי-" התחילה זואי לדבר, ואפילו הקול שלה מצא חן בעיני, בוגר כל כך ובאותו זמן גם כל כך חמוד.
"עברתי מפתח תקווה לכאן בחופש הגדול כי אבא שלי התחיל עבודה חדשה, ו... תמי, מה עוד להגיד?" היא צחקקה. הצחוק שלה. גאד, הצחוק שלה.
"אני לא חושבת שצריך להגיד עוד משהו," אמרה תמי. "ניתן לילדים להכיר אותך יותר בהפסקה. את יכולה לשבת ליד ליאם," תמי הצביעה על המקום הריק באמצע השורה השנייה, שם ישב ליאם ולא נראה מי יודע מה מרוצה מהסיטואציה.
זואי הלכה לשם והתיישבה, ותמי המשיכה לדבר על המערכת, על האחריות שלנו כתלמידים בוגרים, אבל אני כבר לא הקשבתי. חשבתי רק על הגוף המושלם שלה, על הקול שלה, הצחוק שלה, הכל. באמת שניסיתי להתרכז במה שתמי אמרה, ידעתי שזה חשוב, אבל פשוט לא הצלחתי.
פאק, אני לא מפסיקה לחשוב על זואי!
YOU ARE READING
טורפת הקלפים הפרטית שלי
Storie d'amoreליהיא היא ילדה רגילה בכיתה ט, שנגררת אחרי החברה הכי טובה שלה לשעבר, עמליה. היא רוצה לצאת מהמעגל הזה, אבל צריכה בשביל זה הרבה יותר ביטחון ממה שיש לה, ואז היא פוגשת את זואי, שעוזרת לה להיות היא ולעמוד על שלה לפעמים, ובכלל, הופכת את החיים שלה לקלים הרב...
