**נקודת מבט בנג'מין**
בדיוק הנחתי את מקל הארטיק האחרון על חתיכת הקרטון כדי ליצור את הגדר של מבצר אברקרומבי כשדלת החדר נפתחת. אני מרים מבט ונאנק כשג'יידן נכנס, בועט בדלת עם כף רגלו כדי לסגור אותה, ואז נועל. אני מצמצם את עיניי מולו. הוא נעל את הדלת כי הוא הולך לנסות משהו?
ג'יידן לא אומר דבר כשהוא מוריד את נעליו בבעיטה ומושך את תיקו מכתפו. אז הוא מתיישב על הרצפה לידי ומרים מקל ארטיק. אני לא אומר דבר כשאני רואה אותו מתחיל לבנות את בניין התצפית. באופן מפתיע הוא מסתכל בתמונות שפיזרתי על הרצפה כדי לבנות את הבניין הנכון.
אנחנו יושבים בדממה לזמן מה. ג'יידן היה שקט בזמן השעה החופשית שלנו וגם בהיסטוריה עולמית. אולי הוא סוף סוף הבין שמה שהוא עשה לי היה שגוי והוא יותר מדי נבוך מכדי להתנצל ולהודות שהוא טעה וביצע חטא.
הדממה לא מפריעה לי, להפך, אני אוהב אותה. אני אוהב שהוא לא מנסה לחטט בחיי ולא נוגע בי. למען האמת, הוא נמנע מלגעת בי חוץ מביד שלי כשעזרתי לו להחזיק את המקלות כדי שיוכל למרוח דבק.
אוקיי, האמת, השקט שלו מדאיג אותי. מעולם לא ראיתי את הפה שלו סגור חוץ מבמבחן. למה הוא לא מספר בדיחה? או מנסה לשאול אותי למה אני חושב שהוא כזה חוטא? למה הוא כזה שקט היום? משהו קרה במהלך הלימודים או בשלוש השעות שאחרי?
אני נאנח בזמן שאני מרים את אחת התמונות ומביט בה. השתיקה של ג'יידן מערערת. אני מקווה שלא קרה משהו. אני אמנם לא מחבב את הבחור אבל זה לא אומר שאני מאחל שיקרה לו משהו רע. אוקיי, אז אולי אני כן איחלתי שהוא יעלה בלהבות או יישרף בגיהינום, אבל עכשיו, כשאני רואה אותו כזה שקט, אני לא רוצה שהוא יעלה בלהבות או יישרף בגיהינום.
"זאת האנחה החמישית בשתי הדקות האחרונות," אני קופץ כשג'יידן מדבר.
אני ממצמץ מספר פעמים ומניח את התמונה. "אני מצטער, לא שמתי לב,"
הוא מנער את ראשו לפני שחוזר למה שהוא עושה בפרויקט. ברצינות? זה כל מה שהוא הולך לומר?
"אתה בסדר?" אני כמעט לוחש.
הוא מביט בי בפנים אטומות לפני שהגבה שלו עולה. "אתה באמת דואג לי?" הוא שואל בסרקסטיות.
"זה שאני לא מחבב אותך לא אומר שאני רוצה שמשהו לא יהיה בסדר איתך," אני רוטן בעצבנות.
שפתיו מורמות מעלה לחיוך מגחך. "אני בסדר, בנג'מין, באמת,"
"אז למה אתה כזה שקט היום?" למה אני כזה מודאג?
"חשבתי שרצית שאני אהיה בשקט?"
"רציתי, כלומר, אני רוצה, אבל, זה פשוט מוזר," אני אפילו לא יודע איך להסביר את זה.
"איך השתיקה שלי מוזרה?" הוא מצחקק.
"בגלל שהפעם היחידה בה ראיתי את הפה שלך סגור הייתה במבחן, אז אתה סוג של מחרפן אותי עכשיו,"
"יש לנו רק שיעור אחד ביחד," הוא צוחק. "האמת היא שאני די שקט בשיעורי גאומטריה בגלל שאני כל כך שונא את המקצוע הזה,"
"בדרך כלל מישהו מתפרע אם הוא שונא את המקצוע," אני ממלמל.
הוא מושך בכתפיו. "נהה, אני פשוט מרחף בשקט,"
"למה אתה שונא גאומטריה?" אני מת על המקצוע.
"כי אני גרוע בזה. מתמטיקה מכאיבה לי במוח אבל זה מקצוע חובה אז אני לא יכול לוותר עליו,"
אני פותח את פי כדי לומר לו שאני יכול לעזור לו לפני שאני במהירות סוגר את הפה שוב. לא, אני לא הולך לבזבז עוד מהזמן שלי איתו. אחרי שהפרויקט הזה מסתיים אני אשמח לא לראות אותו כל יום. אפילו אם הוא יוכל להיעזר בעזרה שלי, אני עדיין לא הולך לעשות את זה. הוא כנראה ישתמש בזה בתור תירוץ כדי לחלל אותי אפילו יותר.
חזרנו לדממה לאחר מכן. בסופו של דבר בנינו הרבה מהמבצר עד שהשעה עשר הגיעה. הופתעתי שהוא לא ניסה לעשות לי משהו ולא ניסה לבזבז את הערב.
אפילו ביומיים הבאים בהם הוא בא לעזור במבצר, ג'יידן לא ניסה לגעת בי והיה יחסית שקט. ואז החלטתי שמשהו לא בסדר איתו. ומה שיותר גרוע? התחלתי להתגעגע למגע ולפטפוט התמידי אפילו אם זה היה חטא.
~~~~~~~~~~~~~~~
611 מילים. פחות 11. רק 11.
פרק קצר בטירוף, אני יודעת, אני יודעת.
בערך שליש מהפרק הקודם שגם היה יחסית קצר.
בדרך כלל הפרקים יותר ארוכים.
הייתם מאמינים שזה לקח לי רק דף וחצי (בכתב יד)? זה ממש קצת (פרק רגיל לוקח מינימום 5 או 6).
אבל היי, לפחות לא נשברה לי היד מהפרק הזה (מה שבדרך כלל קורה).
זה גם משהו, לא?
איזה חמוד בנג'י שהוא ככה דואג לג'יידן כי הוא לא מתנהג כמו עצמו, נכון?
ומה לעזאזל עובר על ג'יידן?
אתם חושבים שמשהו קרה???
אני מקווה שלא.
אני לגמרי עם ג'יידן בעניין המתמטיקה, זה בלעכס.
YOU ARE READING
Sinner (BoyxBoy)-מתורגם ✔
Short Story*מתורגם* *גמור* בנג'מין נגד חטאים. הוא נגד ונמנע מג'יידן ומשני חבריו מכיוון שהם החוטאים הכי גדולים בבית הספר. אבל בנג'מין מצוות עם החוטא הכי גדול, ג'יידן, לפרויקט בית ספרי. האם בנג'מין יוכל לעמוד בפיתוי או שאולי ג'יידן יראה לו שלחטוא זה לא כל כך נור...
