אקדמית ווינסטון

פרק 1

רצתי,רצתי כמו שלא רצתי בחיים שלי.
חזהי עלה וירד בקול התנשפות כבד,בעוד הפחד עוטף אותי בקור שאיים להקפיא את גופי,אך האדרנלין שזרם בעורקי לא נתן לקור לשתק אותו.
הזרדים והעלים נמחצו תחת רגלי הרועדות.
שדה הראייה שלי מטושטש והחושך הכבד רק מקשה את מציאת הדרך.
היער נהיה סבוך יותר ויותר עד שאור הירח כבר כמעט ולא חדר דרך צמרות העצים.
מסך שחור נופל על פני בהדרגתיות,בתגובה הושטתי את ידי קדימה נותנת להן להוביל אותי ביער המתכהה.
קול רשרוש עלים ומעיכת זרדים נשמע מאחורי,הרעידות מגיעות לכל חלק בגופי בשלב הזה.
הלב שלי נמחץ בין הצלעות ופי התייבש לגמרי,הבטתי לאחור בחשש,רק עצים כההים וסבוכים נפרסו על פני השטח,אך הלחץ עוד לא מש מראשי.
הישרתי את מבטי קדימה נותנת לשיער שלי להתלפף סביב צווארי.
בחלקיק שניה נחבטתי בגוף זר שהעיף אותי בתנופה חזקה לאחור ולפני ששמתי לב כבר הייתי על האדמה המושלגת שקיררה את רגלי החשופות.
הוא עמד שם.
שיערו השחור סטור מה שהקנה לו מראה פראי יותר מהרגיל,עייניו כהות כל כך עד לגוון שחור לגמרי.
הכעס והפראות שקרנה ממנו צימררה אותי עד עמקי נשמתי,הקפיאה את עצמותי,הציפה את ראשי במחשבה אחת בלבד.
רוצי רוצי רוצי
אמרתי לעצמי שוב ושוב בראש אבל גופי לא זז מילימטר,משותק מכף רגל ועד ראש.
הרגשתי חסרת אונים כמו שלא הרגשתי בחיים שלי,אני לא מצליחה לנשום יותר.הריאות פשוט לא מכניסות יותר אוויר לחזה שלי.
ידו הגדולה הושטה לכיווני.
רוצי רוצי רוצי
בלעתי את רוקי בשניה שידיו הגיע לכתפיי.

"הגענו וי!קומי!" עייני נפקחו בחדות וקפצתי בכיסאי בבהלה בעוד ידיה העדינות של ג'ניפר על כתפיי.קיא עלה במעלה גרוני מהלחץ,כל גופי דרוך וקר.
המנוע כבר כבה ממזמן והמטוס החל להתרוקן מאנשים.
את שדה הראיה שלי מכסים פניה המנומשים של ג'ניפר,היא מחייכת חיוך גדול וחם אבל כשעייניה פגשו את עייני אחוזות האימה החיוך ירד מפניה בהדרגתיות.
"הכל טוב? את נראת כאילו ראית רוח"
עילצתי את עצמי לחייך והתיישרתי בכאב בכיסאי.
השמש מחלון המטוס לימיני סינוורה את עייני.
"סתם חלום רע" חייכתי אל ג'ניפר שכבר מורידה את הטרולי שלי מתאי המטוס שמעל ראשי.
אספתי את דברי והתמתחתי,זה רק חלום ורוניקה תרגעי,נשמתי עמוק מנסה לתת לאוויר הקריר של המטוס להרגיע אותי.
"מקס ולואיס כבר יצאו הם מחכים לנו בחוץ"היא הפנתה את ראשה אלי "וי אנחנו נאחר למונית" היא הרצינה את פניה במתיקות.

גררתי את רגלי במורד שרוול המטוס שמוביל לכניסה של שדה התעופה,הזדקפתי אבל העייפות מנצחת אותי,ג'ניפר לעומת זאת מדלגת משמחה והתרגשות.
מקס ולואיס חיכו ביציאה מהשרוול בדיוק כמו שג'ניפר תיארה.
השיער המתולתל והזהוב של לואיס נפל על פניו בעודו לוקח ממני את הטרולי שלי בהינף יד."נחרת כמו פרה וי" מקס גיחח לעברי ודחף אותי אל היציאה,אנשים הצטברו מאחורינו.
חייכתי"לפחות אני לא פינטזתי על הקטינה במושב ממול" עקצתי אותו,החיוך ירד מפניו השזופות כשהבחורה המדוברת,בלונדינית רזה וקטנה.שלחה לו קריצה פלרטטנית בדרכה ליציאה עם משפחתה.
משאירה את מקס להסמיק מעט.

מקס,לואיס,ג'ניפר ואני.
היחידים שהתקבלו לקולג' באקדמית ווינסטון בבריטניה. וגם דיי היחידים שיכולים להרשות לעצמם מבחינה כספית.
לפני 26 שעות עוד ישבתי מסביב לשולחן עץ אלון כהה משובח עם הורי ואחי הגדול,אוכלים את ארוחת הפרידה שלי מביתי הקר והגדול להפליא, בלוס אנג'לס.
לפני 15 שעות אימי נפרדה ממני בדמעות באיזור ההמראות בשדה התעופה.
לפני 12 שעות עליתי ביחד עם מקס לואיס וג'ניפר אנשים שכמעט זרים לי לטיסה ללונדון.
-------------------------------
הפרק הראשון,נותן הצצה לעלילה בהמשך והצצה קטנה לדמויות.