אקדמית ווינסטון

פרק 4

עקבתי בריכוז אחר הוראות ההגעה לקבלה, שהדריכה אותי סמנתה המנהלת.
שמאלה ימינה שמאלה
שמאלה ימינה שמאלה
המסדרונות האפלים שהוארו בנרות גם באור יום,עטפו אותי מכל צדדיי. ומכל קיר עקבו אחרי צעדי עייני גדולי ההיסטוריה הבריטית, התלויים במסגרות זהב. ציורי השמן העתיקים רק גרמו לצמרמורת להזדחל לעצמותי.השקט המוחלט שאופף את המבנה גרם לי לתהות אם בכלל לומדים פה אנשים כמוני וכמו חבריי,תלמידים רגילים ובני נוער. אז איפה הם?
לא נתתי למחשבה הזאת להטריד אותי וניערתי אותה דיי מהר, לבשתי חיוך עדין מנסה להתעלות על החרדה שבתוכי.   

לפני כמה רגעים יצאתי מחדר המנהלת עם תחושת בחילה מטורפת כשהיא חייכה אלי לשלום. מה עובר עלי?
מחוץ לדלת פתחתי את כף ידי שאחזה את המפתח הזעיר באגרוף הדוק, ויכולתי להבחין בסימנים שנשארו על עורי כתוצאה מהאחיזה החזקה למדיי.
מדי הבנתי שהלחץ לא עושה לי טוב, אני צריכה לקחת את עצמי בידיים ולגרש כל שמץ של חרדה שעוד נשאר לי מהבית. בכל זאת אני באנגליה, אני מתחילה משהו חדש והלימודים האלה מאוד חשובים לי.
אז קחי את עצמך בידיים
ניערתי את ראשי מנסה לסלק כל רגש שלילי שעופף אותי. לקחתי נשימה עמוקה והמשכתי בדרכי.

שמאלה
התגלה אלי מסדרון רחב ידיים וארוך בעל תתי מסדרונות קטנים שמובילים לחדרים קטנים יותר שעוד לא מוכרים לי.
רק קול צעדיי הדהד במרחב וגורם לי לתהות אם גם בכל האקדמיה עצמה.
תמונות השמן כבר לא היו תלויות במורד מסדרון זה והקירות נותרו ריקים וקרים.
חלפתי על פני דלתות גדולות וכאלה שפחות, דלתות שמובילות לאולמות מרכזיים וכאלה לחדרים פחות חשובים.

עד שעברתי על פני דלת פתוחה לכדי חריץ, אחת שמגיעה עד התקרה וגדולה להפליא.
סקרנותי גרמה לי להכניס את ראשי בחריץ שחצץ בין שני חלקי הדלת ולהתבונן בפנים החדר.
זה היה אולם האוכל, עצום במימדיו וקרוב ל100 שולחנות עגולים היו מפוזרים בחלל. ורק שולחן אחד ארוך מוצב בצידו הימני של האולם במקביל לחמישה חלונות שהיו מוצבים לאורך וגם הם מגיעים מהרצפה עד התקרה והציפו את האולם באור חלוש של שעת בין הערביים.
השולחנות היו ערוכים במפות לבנות וסכום נוצץ. ריח של אוכל משובח מילא את האוויר ובישר על בוא ארוחת הערב.
הוצאתי את ראשי מהחריץ והמשכתי להתקדם במורד המסדרון, מנסה להתעלם מקירקורי בטני.

ימינה
פניתי ימינה בסוף המסדרון, ולהפתעתי ציורי השמן חזרו. אבל גדולי ההיסטוריה לא הביטו בי מלמעלה יותר, אלה נופים מרהיבים בצבעים עדינים.
נלחמתי בדחף לעצור ולהתבונן בכל אחד מהם ולנחש איפה צויירו ומתי. ג'ני מחכה לך
הגברתי את צעדי להליכה מהירה.
המסדרון הזה היה צר יותר אך גם הוא כלל בתוכו תת מסדרונות צרים אף יותר.
נדרחתי כששמעתי צעדים מהוססים מאחורי וסובבתי את ראשי בחדות, המסדרון ריק. הבטן שלי התהפכה בלחץ
והמשכתי ללכת,הגברתי את הליכתי עד סף ריצה. את משתגעת וי, תתאפסי