אקדמית ווינסטון

פרק 3

בשניה שדרכתי בחדר המנהלת ריח של תה קמומיל וספרים ישנים מילא את אפי, החדר מנה בתוכו לא הרבה דברים, כלל לא כמצופה מחדר המנהלת במבנה ענק ומפואר שכזה. שני ספות קטנות עשויות בד ירוק כהה הוצבו מול שולחן רחב מעץ אלון כהה ומשובח שהזכיר לי את שולחן האוכל בביתי באמריקה, על השולחן הונחו ערמות של מסמכים ופסלונים קטנים שמסמלים דברים שונים, מאחורי השולחן היה ארון ספרים שהתפרס על כל פאות החדר וכיסה אותו במלואו במה שאני חושבת שהכילו מאות ספרים עתיקים בכמה שפות. מה שלכד את עייני מכל היה ציור שמן בודד התלוי ממש מעל ראש המנהלת שהתיישבה בכיסאה בירוק, הציור מרוח בצבעים כהים של אדמה וים ויוצרים בתוכם פרצופים מדויקים להפליא.
בעודי בוהה בתמונה בריכוז חברי כבר הספיקו לקחת מקום על הספות הזוגיות.

המנהלת מזגה בדממה תה מהביל לפסלים קטנים בעלי עיטורי זהב עדינים ״אני יכולה להציע לכם תה ?״ היא הרימה את עייניה מהספלים לרגע כדי לסקור את פניהם המהנהנים של החבורה.
לאחר שהושיטה ספלים חמים לכל אחד מאיתנו התיישבה חזרה והניחה את ראשה על ידיה באלגנטיות. ״אני מקווה שהטיסה עברה בקלילות והביאה אותכם נינוחים לקראת שנת הלימודים הזאת״ היא חייכה אלינו ״מכיוון שהקורסים יתחילו רק בעוד חמישה ימים יש לכם זמן להתכונן ולהתמקם בביתכם החדש לשנתיים הבאות, אני מניחה שכבר בחרתם את הקורסים אותם תהיו מעוניינים לקחת השנה ואת זה תוכלו לסדר מיד לאחר שתצאו מחדרי, בקבלה. שם גם תקבלו את מערכת השיעורים שלכם ולוח מבחנים ואירועים שמיועד לשנה הזאת״ היא הרצינה מעט וזה גרם לחיוכי לדאוח. ״כמובן שישנם חוקים מאוד נוקשים באקדמיה שלנו ואני מצפה מכולכם לא להפר אותם, בחוק הראשון שתפרו תשלחו מיד הביתה ביכולת לחזור רק בשנה הבאה״ עייניה השתהו על מקס שנדרח בלחץ. ״את החוקים המעטים תקבלו גם כן בקבלה״ היא חזרה לחייך חיוך עדין.

״כל אחד מכם יבחר גם קורס פנאי שהוא יכול להשתייך לתחביב שאותו תרצו לפתח במהלך השנה, רשימת קורסי הפנאי תצורף לרשימת הקורסים.
קורסי הפנאי חשובים בדיוק כמו הקורסים הרגילים וכלל לא ניתנים להזנחה״ היא לגמה מהתה והמשיכה ״ישנם גם שיעורי חובה כמו אנגלית, ספורט, מדעים שכולל בתוכו פיזיקה ביולוגיה וכימיה וגם היסטוריה שנכלל כשיעורי יחודי לאקדמיה הזאת בלבד״ היא אמרה ולאחר שתיקה שאירה דקה פניה הרצינו ״אתם תקבלו ממני את המפתחות לחדרי השינה שלכם במעונות, והכלל החשוב מכול- לבנים אין כניסה למעונות הבנות ולבנות אין כניסה למעונות הבנים. לאחר תקרית לא נעימה בשנה שעברה אנחנו נאלצים לאכוף את החוק הזה ומי שיפר אותו יענש בחומרה, הוצבו שומרים בקומות על מנת לשמור על הסדר״

היא פנתה למגירה בשולחנה ושלפה שלושה מפתחות זהב קטנים והושיטה אחד לי, אחד לגניפר ואחד לבנים. המתכת הייתה קרה באצבעותי והשאירה עקצוצים עדינים במורד ידי. עייניה דילגו לגניפר שישבה בצייתנות ובחנה את המפתח ״ג'ניפר, השותפה שלך מחכה בחדרה״ עייניה של המנהלת פגשו בשלי ״זה נוגע גם אליך וירוניקה״ מבטה נדד לבנים ״אתם שנייכם חולקים חדר, תקבלו עוד מפתח מאוחר יותר״ למה אני וגניפר לא זוכות לחלוק חדר והבנים כן? ״אממ סליחה ? אבל למה אני וגניפר לא באותו החדר ?״ המילים בפי יצאו מהוססות ומעט מגומגמות. ״כך ביקשו הוריך, הן שידכו אותך לקרובת משפחה שלומדת באקדמיה״ היא הופתעה שלא ידעתי, כי באמת לא ידעתי. הורי לא אמרו לי שום דבר על קרובת משפחה שתלמד איתי השנה ואחת שקיימת בכלל, ממה שזכור לי המשפחה שלנו היא אמריקאית שלמה ואין לי דודים בבריטניה אבל אולי אני טועה או פשוט לא זוכרת, אני מניחה שכל מה שנשאר הוא להסתדר איתה.

היא נאנחה והמשיכה ״ועוד עניין אחד, בלי טלפונים״ הרגשתי את האוויר קופא בחדר ואת ג'ניפר נדרחת לצידי ״הטלפונים ימסרו אלי ביום הראשון ללימודים וינתנו בחופשות חגים בהם תבחרו אם להשאר באקדמיה או לחזור למשפחותיכם באמריקה״ היא אמרה ברצינות רבה בלי שמץ של שעשוע. זה לא הזיז לי הרבה כי גם ככה אין לי עם מי לתקשר בעודי פה כי חברים אין לי אבל אני יודעת כמה זה ישפיע על חברי, יהיה להם מאוד קשה להיפרד מהטלפון שלהם ומחבריהם באמריקה. האווירה בחדר השתנתה בעקבות הבשורות הלא נעימות שקיבלו אך המנהלת לא עצרה ומיד עברה לדבר הבא.

לאחר עוד חפירות רשמיות המנהלת קמה ממקומה ובכך הודיע שהשיחה הסתיימה, אני לא יודעת מה הרגשתי אבל המידע שניתן לי היה יותר מדי משאוכל לזכור וחלק בי קיווה שהכל נמצא בתיקיה האישית שנקבל בקבלה וגם משהו בשינויי מצב הרוח של המנהלת גרם לי לאי נוחות מסויימת. החיוכים החמים ואז המבט האדיש שיקפו זיוף שנראה שניסת להסתיר, נסיתי לנער את המחשבות השליליות מראשי ועייני נדדו וציור השמן שוב. תובעת בצבעים העמוקים ובפרצופים הזרים. קמתי ממקומי וכך גם חברי ״מוזמנים לבוא אלי לכל שאלה או בעיה, בהצלחה בשנת הלימודים החדשה״ היא חייכה שוב ופניתי לצאת מהחדר למסדרון המואר, יד חמה תפסה את מפרק ידי ומשכה אותי מעט לאחור ״ורוניקה, תשארי איתי לדקה?״ קולה היה דק ועדין, לואיס הסתובב לאחור בעיינים שואלות ״לכו אני אצטרף״ אמרתי ופניתי לפגוש את פניה מלאות הקמטים של המנהלת.

כאשר הדלת נסגרה מאחורי בקול נקישה מתכתי פניה הרצינו והפכו ללא ניתנות לקריאה, היא עצמה אותן לרגע כאילו חושבת מה להגיד.״ הוריך דיברו איתי״ היא התחילה מביטה לתוך עייני ״