לואי נרדם בסופו של דבר על הארי ונרדם מהבכי שערך חצי שעה. הארי הניח את לואי על המיטה ויצא מחדרו, שירד למטה ראה מה שלא ציפה לו. ליאם שבור ועניו אדומות, מאיה מחבקת אותו חזק והוא מייבב. ״ליאם, לואי רדום״ הארי הודיע וליאם התנתק ממאיה ועליה אדומות גם ״שמעת הכל״ ליאם הנהן ודמעות זלגו מעניו, ״אני אח בן זונה מזדיין״ קילל את עצמו ומשך בשערו מרוב עצבים שניסה לשלוט עליהם, ״אתה לא בן זונה מזדיין אתה סך הכל הגנת עליו לי, תכננת איך לספר לו פשוט דפקתי הכל״ מאיה האשימה את עצמה ״בייב זה לא את זה אני״ הארי התחיל לצחוק על המשפט ״מה יש לך?״ ליאם שאל ״לא שמת לב מה אמרת עכשיו?״ שאל ולא הפסיק לצחוק ״אה..״ ליאם הבין ומאיה גיחכה.
״יופי, שניכם תצחקו בזמן שאני מתמרמר על החיים שלי כרגע״ התעצבן ועלה לקומה הראשונה, ליאם ומאיה הפסיקו לצחוק לרגע וכעבור שנייה נכנסו למצב כפית.
ליאם עלה לחדרו של לואי, הוא פתח את הדלת וראה שהקטן יותר רדום ומכורבל בין השמיכות. ״אל תדאג הוא יסלח לך״ הארי הניח יד על כתפו של ליאם, ״אני יכול לדבר איתך?״ ליאם הנהן ויצא מהחדר משאיר קצת פתוח אם לואי יקום. ״מה יש הארי?״ ליאם שאל שהתיישבו על הספה בסלון, מאיה התיישבה ליד ליאם שחיבק אותה ״לואי לא כועס עלייך, כלומר הוא כן, אבל כל הבכי שלו הוא לא רק עלייך, אלא על משהו אחר. זה נראה שמשהו מכאיב לו או מתסכל אותו לפי הבכי, וכל החצי שעה הוא לא בכה עלייך, אולי בהתחלה כן אבל אחרי זה לא״ ליאם נאנח וקם מהמיטה ״מה התאריך?״ שאל בלחץ ״העשרים ושמונה לפברואר״ ענה הארי וליאם קילל את עצמו ״אני לא מאמין שחכתי את זה״ הוא הלך במעגלים בסלון לא יודע מה לעשות ״מה יש? מה שכחת?״ הארי ניסה להבין מה עובר על חברו ״מחר זה התאריך שההורים נטשו את לואי, היום שהוא הגיע לבית יתומים״ ליאם צעק.
לואי שישן עמוק שמע את הצעקה, הוא קם ממיטתו. הוא יצא מחדרו וירד במדרגות לקומה הראשונה. לואי היה לבוש בבוקסר וחולצה של הארי, הבוקסר עוד שנייה נופל לו, אך לואי מרים אותו כל מדרגה שיורד. ״האזי?״ שאל שעמד מול כולם בסלון ושיפשף את עניו בעייפות ״כן לולו?״ הארי התקדם ללואי ״למה היה צעקות?״ הארי עמד צמוד ללואי וליטף את הלחי שלו ״הכל בסדר, לולו לא צריך לדאוג״ לואי הנהן מעייפות ונשען על גופו של הארי ״לואי אתה לא תישן בלילה אם אתה ישן עכשיו״ לואי הנהן ולאט לאט נעמד בכוחות עצמו ״אתה רוצה מטרנה?״ ליאם התקרב ללואי. לואי הסתכל על הארי העביר את מבטו לליאם ״למה לא סיפרת?״ לואי לא הסתכל על ליאם, מבטו היה מפנה לרצפה. ״לואי אתה יכול להסתכל עליי?״ ליאם ביקש, שלואי לא הסתכל עליו זה כאב לו. לואי הסתכל על ליאם וחיכה לתשובה ״לו, אני פחדתי מהתגובה שלך ושלא תאהב את מאיה״ לואי גיחך במרירות ״העיקר אתה נקרא אח שלי, למה שאני לא אוהב אותה לעזאזל ליאם״ לואי התעצבן וקילל.
״לואי תשמור על שפה״ הארי ביקש ולואי הנהן ״מצטער״. לואי הסתכל על הארי ואז על ליאם, וחזר להיות עצבני. ״לואי תקשיב אני באמת אוהב אותך, באמת ואני בחיים לא אחליף איתך. ואני באמת מצטער שלא סיפרתי לך, אבל גם היא לא סיפרה למשפחה שלה. לואי רצינו לשמור את זה לבנתיים״ לואי הנהן אך עדיין לא סלח לאחיו הגדול ״אתה לא סולח לי עדיין, נכון?״ לואי הנהן וליאם התייאש ״מה אני אוכל לעשות כדי שתסלח לי?״ לואי חשב וחייך ״יש לי..״ ליאם הנהן בחיוך ״מה?״ ״תתן לי להיות לבד אני אחשוב על זה״ הארי גיחך וכך גם מאיה ״אוקיי לואי קצת התבלבלת פה, אני אחיך הגדול אוקיי. לא אכפת לי כמה אתה עצבני אתה עליי אבל אתה עדיין אח שלי הקטן, ואני לא שואל אותך אם אתה מדבר איתי או לא. אתה אח שלי הקטן ואני הכי סומך עלייך בעולם, אנחנו תמיד ביחד ותמיד נהיה. מהבית לבית יתומים וגם שעזבתי אז שם הייתי איתך״ לואי חיבק את ליאם.
YOU ARE READING
My Little Pink Boy // L.S
Fanfictionאזהרות: ddlb daddy kink שולט ונשלט עונשים תכנים מיניים מפורטים התנהגות ילדותית לבוש נשי *הפאנפיק הוא יותר מתאר את מערכת היחסים סביב ddlb ופחות סביב הסמאטים*
