נגמרו הארוחות // KookV

פרק 29

ג'ונגקוק מודאג מההתנהגות של טאהיונג ותוהה מה הוא עשה לא בסדר.

ג'ונגקוק תירץ שהוא עייף אחרי הנסיעה הארוכה ותוך חצי שנה הסלון השתתק. קאיו נרדם לפני שעה בחדרו וגאהי הלכה לשחק עם הבובות שלה בחדרה. ג'ונגקוק שליווה את כולם ונפרד מהם במעלית, חזר הביתה, אל הסלון והסתכל על טאהיונג שנשאר מקובע לספה.

משהו עובר עליו, ג'ונגקוק הרגיש זאת בוודאות. ליבו החל לכאוב מכך, לא נשך את שפתו התחתונה והחל ללעוס אותה במחשבה, תוהה מה להגיד ואיך לפנות אליו.

"אתה רוצה לספר לי מה קרה?" לבסוף שואל ג'ונגקוק, ברכות, בחום. הוא מתיישב במרחק של כמטר מטאהיונג ומסתכל עליו בזמן שהאחר בוהה נקודה מסוימת ברצפה.

טאהיונג שתק, בלע את דמעותיו וחשב עמוקות. המילים שלו יובילו לוויכוחים, מריבה ארוכה וריחוק. מה שעומד לו על קצה הלשון רעיל, מסוכן, וזה יפרק את שניהם, את משפחתם. טאהיונג לא מסוגל לעשות לו את זה, לא עכשיו, לא כשג'ונגקוק בקושי עומד על הרגליים.

"ממש דאגתי לך." טאהיונג ממלמל, מסובב את ראשו אל ג'ונגקוק ומסתכל לתוך עיניו הממשיכות להביט בו באהבה ודאגה אינסופית. "כבר חשבתי שזה הסוף." הוא מוסיף בלחישה.

ג'ונגקוק מצמצם את הפער, עוטף אותו בזרועותיו ומלטף עם האצבעות את שיערותיו. הוא מפרש את המילים השקטות הללו כזה שטאהיונג חשב שג'ונגקוק לא ישרוד, אך כוונתו של טאהיונג שונה.

הוא היה בטוח שזה הסוף כי הוא בגד בו וכרגע טאהיונג היה מעדיף שזאת תהיה האמת מאשר להילחם ברגשותיו המעיקים והמחשבות הבלתי נגמרות שצועקות עליו לברוח.