טאהיונג סירק לביתו את השיער בזמן שג'ונגקוק השכיב לישון את קאיו. הוא אסף לה את השיער לצמה כשלפתע היא שאלה:"אתה ואבא שוב ביחד?"
"לא, אור שלי." הוא לחלוטין לא ציפה לשאלה כזאת ועוד כשהיא באה עם טון מלא תקווה ילדותית זה מנפץ את הלב.
"למה לא?" גאהי לא השתתקה. כנראה שהסקרנות שלה הייתה גדולה מדי. היא אולי ילדה, אבל היא כבר מבינה הכל, גם אם לא עד הסוף.
"אנחנו לא מתאימים." עונה טאהיונג את הדבר הראשון שעולה לראשו.
"ואם באמת?"
אני לא מצליח לבטוח בו, לא מסוגל להאמין שמישהו כמוהו אוהב אותי, שאני מעניין אותו. אחרי כמעט עשור, אני עדיין מפחד שזאת מטיחה. שהוא, כמו באותו יום, יזרוק אותי וינפץ לי את הלב. אני יודע שכל זה בראש שלי, שזה מאחורינו, אבל אני לא מסוגל להשלים עם הפחדים שלי. אני יודע שהוא לא בוגד, אבל תמיד מרגיש שזה עלול לקרות בכל רגע, כי מי אני לעומת כל האנשים איתם הוא מסתובב? אני לא מספיק טוב בשבילו, מעולם לא הייתי. טאהיונג לא משמיע את כל המילים הללו בקול, אבל הלוואי והיה יכול לשחרר את מה שיושב על ליבו יותר מדי זמן. הוא חושב שזה פתטי ובגלל זה לא מוכן לספר על כך אפילו לג'ימין. למעשה, הוא חושב שזה כל כך פתטי שהוא במשך שנים לא מוכן להודות בכך בעצמו.
ג'ונגקוק צילק אותו ואז הניח פלסטרים על האזורים המסומנים, אבל זה כבר לא עזר. הפצע נעשה, הוא עמוק, שורף ואין דבר שיוכל לרפא אותו, בטח לא לאחר שנים כשהוא כבר הפך לחלק מהעור.
לאחר כמה שניות, ג'ונגקוק מופיע בסלון. לוקח את הילדה בידיו ומשכיב גם אותה לישון בחדר הילדים.
טאהיונג משאיר את גאהי ללא תשובה לשאלתה, אך נותר ישוב על הספה עם כל השדים בראש שלו. הוא בוהה בקיר ממול, מריץ בראש את כל הפגמים בן ומנסה להבין מתי כל זה התחיל להדרדר. הוא חשב שבגלל שג'ונגקוק פגע בו, אז קשה לו לשכב בלי לפחד שלמחרת יעזבו אותו, אבל הבעיה הייתה עמוקה יותר. הוא מפחד שיעזבו אותו. מפחד שאת הרגשות שהצמיח בליבו תקופה ארוכה יבואו ויעקרו ידיים אהובות. הפחדים שלו עוקבים אחריו שנים, שולטים בו. כל מה שהוא עושה זה לנסות להדחיק אותם, אבל זה לא תמיד מצליח. לפעמים טאהיונג נעשה כל כך קטן מולם, שהוא בקושי מצליח לנשום.
ג'ונגקוק חוזר לסלון לאחר כמה דקות וטאהיונג נאלץ להתאפס על עצמו.
"תוריד תחולצה," פוקד טאהיונג על ג'ונגקוק והשני לא חושב פעמיים לפני שחושף בפני בעלו (גרושו) את פלג גופו העליון. טאהיונג ראה את השרירים של ג'ונגקוק מספיק פעמים, אך כל פעם הודה לו בראש על זה שממשיך להתאמן במכון.
ג'ונגקוק נשכב על הספה ונאנח. כל גבו צרם והוא התאפק שלא לגנוח בכאב מכל תזוזה שלו. טאהיונג התיישב עליו, לוקח את המשכה שמצא בתיק התרופות שלו, שם כמות נדיבה על כף היד והתחיל למרוח בעדינות. לעיתים רצה ללחוץ חזק יותר בשביל להכאיב לו בכוונה, אך החזיק את עצמו וזכר שאסור להם להרעיש יותר מדי. הילדים למעלה. בכנות, זה הרגיש כאילו הם שוב משפחה. לפחות עד שג'ונגקוק פתח את הפה.
"אז מתי אנחנו מתחתנים שוב?" הוא התלוצץ, כמובן, אבל הרצינות בקולו נשמעה טוב מאוד עבור טאהיונג.
"אתה באמת מוכן להתחתן שוב עם פסיכופת כמוני? לא מפחד שאתגרש ממך שוב כי תקרוץ למלצרית?" טאהיונג גיחך, אבל שום דבר מצחיק לא היה פה. הבעיה הייתה הרבה יותר עמוקה ממבט או קרציה, היא הייתה בתוכו ולא במעשים של ג'ונגקוק.
הוא ירד ממנו וניגב את ידיו במטלית. ג'ונגקוק התיישב על הספה, מרגיש איך הכאב נרגע מאט, אך בכל זאת מורגש בכל תזוזה. זאת הייתה טעות לא למרוח קרם הגנה.
"ממה יש לי לפחד?" חייך ג'ונגקוק. טאהיונג ישב שוב בקצה השני של הספה, מקפל את רגליו ומצמיד את גופו. הוא נראה כל כך יפה בבגדים ביתיים ושיער מבולגן. הוא מרגיש כמו בית. "אולי כדאי לך לפחד? אולי אני זה שאחליט להיפרד ממך?" הוא ליקק את שפתיו.
"אתה?" טאהיונג גיחך, לא מאמין שדבר כזה יכול לקרות. "אתה לא יכול בלעדיי."
"אה, באמת?" עיניו חשכו בין רגע וחיוכו של טאהיונג נמחק. לעומת זאת, ג'ונגקוק חייך חצי חיוך מאיים במיוחד. "שנבדוק את זה?" קולו מצמרר, מלחיץ. טאהיונג מסתכל עליו בפחד. "שנברר מי יותר זמן ישרוד בלי האחר?" ברור שג'ונגקוק מסוגל בלעדיו.
הרי הפחד הכי גדול של טאהיונג הוא זה שג'ונגקוק יעזוב אותו. בגלל זה הוא התגרש ממנו, כי הוא רצה להיות העוזב. הוא לא היה מוכן לשאת את הכאב שיבוא אחרי הפרידה, לכן לקח את המושכות בידיו והקדים את המאוחר.
"אל תדבר שטויות, טאהיונג." חייך ג'ונגקוק ונעמד. "בוא למיטה, נישן ביחד." הוא הדגיש את שתי המילים האחרונות, בכלל לא משאיר ברירה ולא ניתן לטאהיונג לסרב.
ג'ונגקוק עולה לחדר, אך טאהיונג נשאר לשבת עוד כמה דקות. הוא לא זז, בקושי נושם, מנסה להירגע. כשג'ונגקוק שאל את השאלות הללו, הסתכל עליו במבט הזה, חייך את החיוך הזה... טאהיונג הרגיש כאילו התעורר בו שד שישן יותר מדי זמן. זה היה בדיוק אותו הדבר כמו פעם.
ג'ונגקוק לא השתנה בכלל.
~~~
יש לי כמה סופים בראש, אני ממש מתלבטת, אולי גם אבקש את העזרה שלכם כשנהיה יותר קרובים לסוף, אבל מאמינה שרובנו נשרוד את זה.
אגב זה הפרק האהוב עליי אמרתי את שלי.
YOU ARE READING
נגמרו הארוחות // KookV
Hayran Kurgu‼️עונה 3 ל"ארוחה במקדונלדס"‼️ ברגע שהתחתנו טאהיונג היה בטוח בדבר אחד - הוא רוצה להתגרש. ברגע שהתגרשו ג'ונגקוק הבין שאין מצב שבעלו (שעכשיו גרושו) יתחתן עם האיטלקי הקמצן ההוא שכל הזמן מחזר אחריו. *פאנפיק בפורמט הודעות וטוויטר.*
