נגמרו הארוחות // KookV

פרק 32

The walters - I love you so

הם עמדו בשקט, מקשיבים לפעימות ליבם ומעכלים את הבלתי נמנע. טאהיונג הרגיש הקלה עם ערבוב של תחושה מרה ומעיקה, כי ידע שכל מילה מכאיבה לג'ונגקוק.

"אני מצטער." טאהיונג השפיל את ראשו, מוחא את דמעותיו עם כף ידו ונושם בכבדות. "אני אוהב אותך, אני ממש אוהב, אבל כל מערכת היחסים בננו זאת נורה אדומה אחת גדולה ואנחנו נאחזים בה כמו מטורפים כשבפועל אולי כדאי..."

'אל תגיד את זה.'

"לשחרר?" טאהיונג מרים את עיניו בחזרה אל ג'ונגקוק, צופה בתגובתו ומתחרט על זה באותו הרגע. דמעות יורדות מעיניו. כואב לו וטאהיונג הוא זה שמכאיב לו. הוא משפיל את מבטו, לא מסוגל להכיל את הסיטואציה.

האהבה שלהם הצמיחה קוצים. בהתחלה הם היו קטנים, זהירים, אבל טאהיונג קלט אותם ישר והחליט שזה לא מתאים לו. הוא עזב ואהבתם קפאה לשנים ארוכות, אך לא באמת עזבה. הם מצאו לה תחליפים, גידלו אהבות אחרות ופחות קוצניות, חיו עם המחשבות שעברם נשאר מאחורם, אבל אז נפגשו שוב. האהבה גדלה ואיתה גם הקוצים בה. הם נעשו דוקרניים מדי, אך שניהם העדיפו להתעלם מזה, כי אהבו. אהבו ממעמקי ליבם.

הם התחתנו, הצמיחו את אהבתם, דאגו לה ושמרו עליה, אך הקוצים גדלו מדי וכבר לא היה מקום לאהבה עצמה בגללם. והם דקרו ודקרו ודקרו. וזה כאב, לפעמים כאב מדי.

ואז טאהיונג פוצץ את האהבה הזאת עם הקוצים של עצמה וחשב שנפטר ממנה לנצח, אך נותרו אחריה הרבה שאריות והקוצים נשארו נעוצים בו. הם לא גדלו, אך חתכו את האיברים הפנימיים, הפריעו לנשום והכבידו על הלב.

להפתעתם הרבה, היא לא נעלמה לגמרי. השאריות בה נשארו להאיר את ליבם ולעורר בהם רגשות שמעולם לא כבו, אבל זה לא מספיק.

הקוצים עדיין בפנים. הם תמיד היו שם. הפחדים תמיד התגוררו בלב וחוסר האמון מעולם לא עזב, ובמקום אהבה חזקה נשאר יותר מדי כאב.

שניהם אשמים בזה. ג'ונגקוק על כך שהשתמש ברגשותיו של טאהיונג, טאהיונג על כך שלא הצליח לטפל בצלקות שלו. ג'ונגקוק על כך שלא הפסיק לפתח תקווה, טאהיונג על כך שלא הצליח לבטוח בו במלואה.

"האהבה שלנו הייתה פגומה מלכתחילה." אמר ג'ונגקוק, מסתכל עמוק לתוך עיניו ומרגיש איך ליבו נצבט. "אני יודע מה עלינו לעשות." הוא מחייך ברכות, גורם לניצוץ בעיניו של טאהיונג.

שניהם יודעים מה עליהם לעשות.