Hi Mr.Styles - הארי סטיילס

פרק 16 חלק ב'!!!

בננות יקרות שלי! אז הסיפור מסתיים. אני מקווה שנהנתם. בפעם האחרונה -תהנו!

"עכשיו בואי נכנס למים. מה דעתך?" שאל אותי ואני הנהנתי.
פתאום, משום מקום, הרגשתי את רגליי באוויר .
דפקתי על גבו של הארי "תוריד אותי מר.סטיילס!!"
צעקתי עליו. "זה לא מנומס!!" צעקתי יותר חזק. הבנתי שהוא לא מתכוון לעזוב, אז נכנעתי.
"זה גם לא חינוכי.." לחשתי לאוזנו. הוא חייך כתגובה.
"אתה פוגע בתמימותי!" אמרתי לו וצחקתי.
"מה שמתי לך בשוקו?" הוא אמר. צחקנו שנינו.
הוא סוף סוך הוריד אותי, יכולתי להרגיש את האדמה. אין משהו יותר טוב מזה.
"עכשיו תתפשטי, אנחנו צריכים להכנס." אמר לי.
"אתה ראשון." אמרתי לו בחזרה. הוא החל להוריד את החולצה, ובכך חשף גוף שרירי מכוסה בקעקועים.
"אוהבת את מה שאת רואה?" שאל כשראה את הבעת פניי.
"מה הקטע של הפרפר הענקי?" שאלתי, מתחמקת מהשאלה.
"אם אני אענה לך, את תחשבי שאני משוגע. "
"אני כל הזמן חושבת שאתה משוגע.. " אמרתי.
הלחיים שלו התחממו, אבל הוא נשאר עם אותה ההבעה.
"זוכרת את אימא שלי?"
"אן?" שאלתי, מנסה להזכר.
"כן."
"מה איתה?"
"כשהייתי קטן, הייתי אוהב לצבוע. היא הייתה מציירת לי ואני הייתי צובע. הציור האחרון שהיא ציירה לי זה הפרפר הזה. לא הספקתי לצבוע אותו כשהייתי קטן. אז רציתי לקעקע אותו ככה."
והו.
"זה נחמד הארי. אתה מאוד מתחשב, אני מניחה. אתה בטח מתגעגע אליה." אמרתי בצער.
"כן.." הוא אמר ושפשף את פניו.
התחלתי להתפשט.
"אני אוהב אותך" אמר ונישק את צווארי.
נשארתי עם חזיה ותחתונים ונכנסנו למים.
התחלנו להשפריץ אחד על השני כמויות קטנות של מים.
"תפ-סיק!" צעקתי עליו, צוחקת ומשתעלת מעט.

אחרי שעה של שטויות, השפרצות, חיבוקים ונשיקות, משכנו את עצמו מהמים ונשכבנו על הדשא הרך.
"אני לוקח אותך למסעדה היום בערב." אמר.
האמת, הוא לא רק אמר את זה. הוא קבע עובדה- שאני חייבת לציית לה. "כן המורה."
★★★
"אנגלית" הזכרתי ליסמין לגבי המערכת של מחר , כשדיברה איתי בפלאפון.
חזרנו הביתה בערך בשעה שש בערב.
השעה עכשיו שבע וחצי, בשמונה הארי מתכוון להגיע.
עדכנתי את יסמין לגבי הכל, כשאני אומרת הכל אני מתכוונת לה-כ-ל.
"אוקיי בייב. אני אדבר איתך כבר. תלבשי משהו יפה, ותשמרי על עצמך, כן?"
"ברור.ביי ג'ס."
"ביי"
השיחה התנתקה.
אז מה נשאר לי לעשות? ארגנתי את החדר שלי, וטיאטתי את הבית.
הגיע הזמן להתלבש.
שמתי ג'ינס שחור וחולצה ורודה קצרה, יפה ונחמדה, עם נעלי עקב ורודות ושרשרת שחורה- אבל לא בולטת. בדיוק מה שרציתי.
הספקתי לעשות בייביליס במהירות, ואז קיבלתי הודעה שהקפיצה לי את הלב לשמיים.
הודעה מאת: הארי
"אני למטה"
שיט.
אוקיי מינו, מה עכשיו? תחשבי מהר!
שמתי על עצמע בושם, ולקחתי את התיק שהיה בו כל מה שאני צריכה כדי לעבור את הערב הזה בשלום.
הסתכלתי על עצמי במראה, הייתי נראית מפוחדת.
עיניים גדולות. גדולות מידי. תמיד חשבתי ככה.
חייכתי לעצמי. "הכל יהיה בסדר."
יצאתי מחדרי והלכתי לכיוון הדלת.
"אפאפאפ, לאן זה?"
שיטטט אבא בבית.
"אני יוצאת עם חברה." פלטתי במהירות, מקווה שהוא לא עלה עליי. הרגשתי את לחיי מתחממות אז ישר הסטתי את מבטי ממנו.
"טוב." הוא חייך. "תהנו, אל תחזרי מאוחר-"
"מידי.." קטעתי אותו, בגלל שכבר הכרתי את המשפט כל כך טוב.
"ביי אבא." אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי.
פתחתי את הדלת ויצאתי.
★★★
"אתה מדבר שטויות בטונות. " אמרתי להארי.
"רונאלדו יותר חתיך ממסי. זאת עובדה"
ישבנו בשולחן מספר 5 במסעדה נחמדה. המסעדה מוארת בצבע צהוב בוהק, יש בה הרבה פסלים ותמונות וכשנכנסנו הייתי בטוחה שזאת כנסייב נוצרית.
אבל היא עדין יפה.
"מה שתגידי.." אמר ולקח עוד ביס מהמנה שהזמין- מוקרם צרפתי.
אני לקחתי את אותו הדבר, רק עם שוקו-קצפת.
"בואי לפה רגע." אמר לאחר שלקחתי לגימה מהשוקו.
קמתי מהכיסא ועברתי לשבת לידו.
"הממ?" שאלתי אותו, מרימה גבה אחת.
"יש לך כאן משהו.." אמר, והתקרב אליי, מלקק את שפתי התחתונה שהיה בה קצפת. לא יכולתי להתאפק - נישקתי אותו. לא היה איכפת לי מי ראה ומי לא.
התנתקנו מהנשיקה, רציתי עוד. אבל ידעתי שזה לא המקום ולא הזמן. הוא חייך אלי במתיקות ואז העביר את מבטו ממני אל המלצר.
"חשבון.."
★★★
הגעתי הביתה עייפה. רצתי לעבר המיטה. הורדתי את בגדי ונעליי, לבשתי פיג'מה ונכנסתי למיטה.

קמתי בבוקר בכיפיות- יקיצה טבעית, בדיוק כמו שאני אוהבת.
השמש סינוורה את פניי מודיעה לי שאני צריכה להתארגן לבית הספר.
קמתי מהמיטה, נעצרת לרגע במקומי.
שיט. כנראה שקמתי מהר מידי. ראיתי קצת שחור, ולאחר כמה שניות זה הסתדר.
הלכתע לעבר האמבטיה, שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, ועשיתי את שאר צרכי. יצאתי מהאמבטיה לכיוןן המטבח.
"בוקר אבא."
אבא ישב על הכיסא הגבוה שבצד השולחן.
"בוקר, ישנונית." אמר.
צחקקתי לנוכח המילה.
"איך היה אתמול?" שאל.
עוד שניה הפלתי את כוס השוקו שהיית בידי. התקרבתי לשולחן והתיישבתי בכיסא.
"היה ממש נחמד."
"טוב.."
הייתה שתיקה לכמה דקות.
"אני אקח אותך היום." אמר. "תתארגני ונצא."
חייכתי לעצמי. הלכתי לחדר והתחלתי להתארגן.

כשהגעתי לבית הספר היה בדיוק צלצול ולכן הייתי מוכרחה ללכת ישר לשיעור מתמטיקה. ראיתי אנשים ששולחים אליי מבטים מוזרים בדרך.
מה זה משנה.
הגעתי לכיתה, התיישבתי בכיסא והתחלתי להוציא את הספרים.
"בו!" הגוף שלי זינק בהפתעה.
"שיט אוליבר אני שונאת אותך" אמרתי לאוליבר שהקפיץ לי את הלב.
"אז התמונה נכונה?" שאל.
איזו תמונה?!
"איזו תמונה?!" חזרתי על המחשבה. קולי נשמע רועד.
הוא הוציא את הפלאפון שלו מכיסו. "מרלין ראתה אותך ואת הארי במסעדה אתמול. היא צילמה את התמונה הזו." אמר תוך כדי שחיפש בפלאפון שלו את התמונה.
הוא הראה לי את התמונה ורציתי למות באותו הרגע. רציתי להתאבד. רציתי שהאדמה תבלע אותי. רציתי להיות אוויר.
בתמונה רואים אותי ואת הארי מתנשקים. זה מסביר את כל המבטים המוזרים.
"מינו? את בסדר? את מרגישה טוב? את נראית חיוורת. " כבר לא יכולתי לשמוע כלום. רק רציתי אוויר. רציתי להיות בחוץ.
לא חשבתי יותר מידי. הכנסתי את הספרים לתיק ויצאתי מהכיתה.
רצתי לאינשהו. לכל מקום. בדרך נשלחו אליי שוב מבטים שונים.
מבטים של קנאה. מבטים שכמעט הקיאו שראו אותי. מבטי הערצה.
מרוב שרצתי יותר מידי מהר, נתקעתי במר.סטיילס.
"אנחנו חייבים להסתלק" אמר.
"מה??" שאלתי."זה הגיע גם אליכם?"
התעצבנתי על מרלין. אם יכולתי, הייתי מחטיפה לה. אבל אני לא יכולה. הייתי בלחץ נוראי.
הפעימות לב שלי ושלו נשמעו כמו מכונית מירוץ.
הוא לקח את ידי והתחלנו לרוץ לעבר שער בית הספר.
תודה לאל, השומר לא היה שם, יכולנו לברוח.
בידו היה תיק העבודה שלו, ועל גבי תיק בית הספר.
"אנחנו חייבים להתרחק מהמדינה-" אמר כשנכנסנו למכונית.
"אותי יכניסו לכלא, ואת-" הוא עצם את עיניו ושאף אוויר.
"אני לא רוצה אפילו לחשוב מה יעשו לך."
עצמתי את עיני. הרגשתי דמעות חמות ולחות ממלאות לאט- לאט את פניי.
"מה נעשה???" גערתי בו בדיוק מתי שצלצול הפלאפון שלי נשמע. שיט.
עניתי.
"מינו תגיעי הביתה מיד!" שמעתי את צעקתו של אבא שלע מהצד השני, והחלו לרדת עוד דמעות בפני. .
זה באמת יותר טוב? לעזוב את המשפחה, את החברים, את המקום שאני אוהבת למען הארי??
"אבא שלך עוד יסלח לך.." הארי לחש.
קירבתע שוב את הפלאפון לאוזני ולחשתי בשקט.
"מצטערת אבא..." הקול שלי קרוע ורטוב.
"מינו אני לא מבין מה חשבת לעצמך. הוא מורה לכל הרו-"
הפסקתי אותו בכך שהוצאתי את הסוללה מהמכשיר.
"אני מצטער בייב." הארי אמר בשקט תוך כדי שנסע.
"לא חשבתי שזה יקרה. "
יבבתי לי בשקט.
"תסתכלי עליי." אמר, והסתכל עלי .
הבטתי בעיניו הבורקות.
"אני אוהב אותך." אמר - בכנות מוחלטת.
"אני אוהבת אותך." אמרתי, ונישקתי את זווית פיו.
אנחנו נוסעים אל הלא נודע. לנצח.
★★★
"אני אנוכית. אני אמיצה."
"מפוצלים- ורוניקה רות"
★★★
אז בננות, אני מקווה שנהנתן מהפאנפיק. אני נהנתי מאוד. אוהבת כל אחת ואחת מכן.
אני מתחילה לתרגם סיפור על לארי. מי שרוצה יותר ממוזמנת לקרוא. הפרק יעלה בע"ה במוצאי שבת.
המון אהבה לכולכן. תודה על הכל.