"קומי, בואי תשתי משהו." אמר.
"איפה אני? " שאלתי, מתעקשת יותר.
"בבית שלי" הוא אמר באנחה.
"מה השעה עכשיו?" שאלתי, מבולבלת. ראיתי שהיה חשוך בחוץ.
"שלוש וחצי בלילה. ההורים שלך יודעים שאת אצלי , הודעתי להם. אני אחזיר אותך הביתה ברגע שתרגישי יותר טוב. עכשיו קומי, אני אכין לך תה."
הרגשתי את כאב הראש.
"מה קרה לי? זאת אומרת, אני יודעת שג'וש ניסה לאנוס אותי, ואחר כך התעלפתי. מה אז?"
"אני באתי ולקחתי אותך אליי הביתה. יש לך כמה פציעות, טיפלתי בך ונתתי לך לישון כמה שעות טובות." אמר בחיוך חם.
"הו.. תודה.. ומה עם ג'וש?"
"אל תזכירי את השם שלו יותר !!" הוא אמר, נהיה נוקשה יותר ופניו הזדעפו.
"למה?" הרגשתי מטומטמת שאני שואלת שטלה כזאת.
הוא התקרב אליי, ענינו נפגשו, שמתי לב שהוא התרכך קצת. הוא שם קצוות שיער אחת שלי מאחורי אוזני. "את לא מבינה כמה קשה היה לי פשוט לעזוב אותו שם, בלי להרוג אותו או משהו." אמר בחוסר נחת, כאילו אני הדבר היחידי שמפריע לו לעשות את זה.
"את חשובה לי מינו." אמר בשקט.
הנהנתי. "אז איפה הוא עכשיו?"
"מאסר" הוא אמר ברוגע. פי נפתח בתדהמה, מופתעת לגמרי, אבל שמחה.
"אבל.. איך.. איך הם הספיקו?" גמגמתי.
"בואי נגיד שבזמן שישנת כמו דוב גריזלי, דאגתי קצת לעניינים.
התה שלך מוכן. לירוויה" הוא אמר עם חיוך עקום על פניו, החיוך שאני כל כך אוהבת.
שתיתי מהתה שלי לגימות גדולות, רק עכשיו שמתי לב עד כמה אני צמאה, וגם רעבה.. כנראה. אבל את הרעב אשאיר לאחר כך. יש לי את הארי.
"איך את מרגישה?" שאל.
"אני בסדר. תודה על הטיפול, הצלת את החיים שלי."
"לא נכון" אמר בשקט.
הרמתי את גבתי, כך שעכשיו על פניי יש הבעת שאלה.
"הוא לא התכוון להרוג אותך" הוא נשמע רגוע, אבל עדין עם כעס בקולו.
"איך אתה יודע?"
"קל לנחש" אמר עם חיוך.
עברו כמה שניות ושתיתי עוד כמה לגימות מהתה המתוק, מנסה לחשוב מה לומר לו.
"בכל מקרה, הצלת את חיי. בוא נגיד והוא היה אונס אותי" "מינו!" "..ומכניס אותי להריון." המשכתי , למרות שידעתי שהוא כועס.
"החיים שלי היו נהרסים לבטח " אמרתי.
הוא הסתכל בעיני. הוא כל כך יפה, הבעת הבנה פשטה על פניו, ואני התחלתי להזכיר לעצמי לנשום.
שתיתי כמה לגימות אחרונות מהתה וסיימתי.
"מה את רוצה לעשות עכשיו? את עייפה?" שאל.
"אני חושבת שישנתי מספיק" חייכתי אליו.
"אולי תפסיקי?"
"להפסיק מה?" אמרתי , מבוהלת.
"את מסחררת אותי." הוא הודה. הרגשתי את הסומק עולה על פניי החיוורות.
"תפסיקי." ביקש בלחש.
צחקקתי קלות, "לא אשמתי".
"יש לי משהו להראות לך. " אמר והושיט אליי את ידו.
לקחתי אותה בלי לחשוב פעמיים.
"לפעמים אני שוכחת שאתה המורה שלי" אמרתי.
"כרגע זה כבר לא משנה" הוא צחקק ופתח דלת עץ חומה.
ברגע שנכנסתי הייתי מופתעת מאוד.
גיטרות בשלל צבעים וסגנונות הופיעו ברחבי החדר, ופסנתר שחור , גדול אחד.
הוא לקח גיטרה, ישב על כיסא והזמין אותי לשבת מולו.
הוא התחיל לשיר שיר מוכר לי. רק עכשיו שמתי לב עד כמה קולו אלוהי, ועד כמה הוא נראה ונשמע כמו מלאך.
התחלתי לשיר יחד איתו, עם צחקוקים.
שרנו אל תוך הלילה.
YOU ARE READING
Hi Mr.Styles - הארי סטיילס
Romanceפאנפיק חדשדש על הארולד הוא מורה והוא אוכל כל היום מנטוס תהנווווו!!
