לנצח ויותר

פרק {3} הפרי האסור

try me

העברתי שוב את אצבעותיי על השמיכה הנעימה שמעל גופי.
המחשבות שלי גולשות על אמינייה. אני כאן בתוך הארמון נהנת מהחום שקורן כאן. שלא לדבר על המטעמים שהגישו לי לאכול. אבל היא בבקתה בטח אוכלת את אותו האורז שקנינו בשוק.
עצמתי את עיניי. משתדלת לא לחשוב על המלחמה. לא לחשוב על דבר.

לא אכלתי דבר מהאוכל המרהיב שהגישו לי.
לא יכולתי. הגוף שלי כואב מידי. שפתיי זועקות שאני פותחת אותן. ואני עדיין יכולה לחוש את כף רגלו של החייל הארור על פניי.

ליבט וצינה עזרו לי ואמרו לי שאני יכולה לקרוא להן בכל רגע.
צינה סיפרה לי על משפחת המלוכה. שהנסיכה איידה אחותו הצעירה של אליאן רצתה לפגוש אותי. אבל אליאן לא אישר זאת.

עיניי החלו להעצם אך נלחמתי בהן. אני יודעת מה יגיע ברגע שאחלום. ואני לא רוצה בזה.
תהיתי מה יקרה עכשיו. אליאן ואני נצתרך להתחתן. חששתי שהוא יגרור אותי לחדרו וכפה את עצמו עלי.
אך אני בחדר לבדי. לא בחדר הנסיך. ומה אם לא ארצה בזה ?, לא ארצה להתחתן איתו. אין לי בריחה בכלל. עצמתי את עיניי ונכנעתי לשינה.

״היא שלי !״ קולו הנורא גרם לי להסתובב.
הפלתי את מבטי מבחינה במדיו הסגולים ובחרב שבידי.
״לא לא !״ צעקתי בבהלה מנענעת את ראשי ומתחילה לרוץ על האדמה הרטובה. אני שוב פה, על האדמה הארורה הזו. רגליי נגררות ובוץ מחסה אותן.
אך הוא השיג אותי. מפיל אותי לאדמה. דוקר אותי בבטני שוב ושוב עם חיוך עליז על שפתיו.

החייל דרך על פניי בחוזקה.  
וצעקתי חזק כל כך שאני בטוחה שקולי נעלם. שפתיי שוב מדממות ואפי שוב כואב. הלסת שלי, הפנים שלי. כאילו הכל קורה שוב מחדש.
החרב שלו הונחה על צווארי. והוא הביט בי עם עיניים חדות.
״תתפללי לאלים שלך כלבה !״ צעק וירק לעברי.