לנצח ויותר

פרק {14} הם מסתכלים עלי

-Don't just stand there staring, honey
Try to move your feet
If you think they're looking at you
They're looking at me
I could make it nice and easy
I'ma take the lead
They ain't even looking at you, baby
They're looking at me-

-Sabrina Carpenter-

״אנחנו ניקח את הסוסים המיועדת.״ אחד מחיילי המלוכה מכוון אותי ליציאה מהארמון.
הנהנתי הולכת אחריו ומרגישה בליבי דופק בפראות.

יש לי מושג מה אני עושה בכלל?

עצרתי במקומי והם הביטו בי בשאלה.
״איך קוראים לכם ?״ שאלתי.
״השמות שלנו לא חשובים כרגע.״ אחד מהם אומר.
״לי זה חשוב. אנחנו הולכים להחזיר את הנסיך יחד.״ אמרתי מנסה להישאר רגועה.

הבחור שהוביל אותנו החוצה מתקדם צעד קדימה.
״שמי הוא רילו.״ הוא הצביע על שאר האחרים
״מאק, פייאר ולנוס. אנחנו נהיה לצידך המיועדת.״

הנהנתי והתקדמנו אל הסוסים שכבר הכינו לקראתנו.
״כל אנשי המלוכה כבר עזבו.״  רילו אמר.
הנהנתי ועליתי על הסוס.

הבטתי לעברם. ״אני לא יודעת איך להגיע לשם, זה אולי מגוחך אבל...״
״אני מכיר את הדרך.״ רילו אומר.
הנהנתי. ״אנחנו נלך להחזיר את אליאן.״
״המיועדת אם יורשה לי לומר.״ פייאר הביט בי ועלה על סוסו.
״את לא תוכלי חצות איתנו את הגבול. תאלצי להישאר מאחור..״
״לא!״ אמרתי כמעט מיד.
״אלה הוראות הנסיך, המיועדת אסור לך לחצות את הגבול.״ לנוס הסכים עם פייאר.

״הוראות הנסיך?״ שאלתי.
״אסור לנו לסכן אותך.״ פייאר אמר.
״שכחתם שיש לי יכולת לשרוף דברים?״ שאלתי והם הביטו בה בשתיקה.
״אני חושדת שזה יעזור מעט.״ אמרתי בזעף.
״קודם נגיע אחר כך נדון על העניין הזה.״ רילו אמר.

אחרי כמה שעות של רכיבה הבחנתי בכך שהסוס שלי כבר עייף.
רילו הבחין במבטי ועצר את כולם. ״אנחנו נעצור כאן.״ הצביע על שדרת העצים. ״ננוח כאן הלילה.״
כולם ירדו מהסוסים והקמנו מחנה קטן.

הם אכלו סביב המדורה אך לא הצלחתי להכניס דבר לפי.
המתח הורג אותי.
הייתי אומרה לישון. רילו הציע שישמור ראשון.
אבל אני לא מצליחה. אני באמצע השטח.
אני לא אצליח להירדם. וחוץ מזה מה אם מישהו מהם יבגוד בי?
אני לא מכירה את הבחורים האלה. לא באמת.
האם הם כמו לייד?

והמחשבה המטרידה ביותר היא שהמלך מת. וזה אומר המון דברים.

קמתי והתיישבתי לצידו של רילו מול האש.
הוא רק הביט בי בשאלה.
״אתה יכול ללכת לישון אני אשמור.״ אמרתי.
הוא חייך, ״לא ניתן לך לשמור לבד.״ אמר והביט באש כך שהיא השתקפה בעיניו החומות.
כיווצתי את גבותיי בכעס. ״כי אני חלשה?״
״לא הייתי אומר שאת חלשה, אלא כי את המיועדת וצריך להגן עליך.״