פרק 1

195 9 0
                                    

טוב אז ככה, קוראים לי לילאנה מרטינז אבל כולם קוראים לי לילי או ליל.. אני גרה בישראל עם ההורים שלי ואחי הגדול. ההורים שלי ארגנטינאים ואחי הגדול יונתן נולד בארץ ואני נולדתי בארגנטינה. אני בת 17 באמצע כיתה יא' ואחי בן 20 והוא בצבא (הוא התגייס בגיל 19.. כי הוא היה בן 18 כבר בתחילת י'ב).

"בוקר טוב!" אבא אמר ופתח את הווילון בחדר השינה שלי.

"אבאאא" רטנתי בישנוניות.

"קומי יש בית ספר" הוא התעלם מהסבל שלי לאור השמש הבוהקת. 

לאחר שהחלטתי לא להגיב ולהמשיך לישון הוא פשוט משך ממני את השמיכה, שונאת שעושים את זה.

"טובבב אני קמה" אמרתי והתיישבתי על המיטה עם עיניים עצומות.

" כל הכבוד יפה שלי" אבי אמר נשק לראשי וירד לכיוון המטבח.

צחצחתי שיניים, שטפתי פנים התלבשתי התארגנתי וראיתי שאני כבר צריכה לצאת.

ירדתי למטבח נשקתי לאימי על הלחי ולקחתי תפוח מהשולחן " ביי " אמרתי כשאני נוגסת בתפוח, " לי לא מגיעה נשיקה?" אבי שאל בזמן שהתרחקתי מהמטבח ," אותך אני לא אוהבת" אמרתי בציניות וסגרתי את דלת הכניסה אחריי.

נכנסתי למכונית שלי התחלתי לנסוע והתקשרתי לאור אחת החברות הכי טובות שלי "אני עוד דקה אצלך תצאי".

"יוצאת" אמרה וניתקתי.

"בוקר טוב יפה" אור אמרה ונתנה לי נשיקה על הלחי כשנכנסה למכונית.

"בוקר טוב מתוקה שלי" אמרתי בחיוך.

" איך היה אתמול?" שאלתי" היה אחלה.. בסוף יצאתי רק עם דור ודניאל " השיבה (דור ודניאל הם שני החברים הכי טובים של אור ושלי).

" אהה נחמד" הוספתי

"בר שאל עלייך" היא אמרה וחייכה חיוך ממזרי (בר הוא ידיד של אור).

 "אור" אמרתי ונתתי לה מבט מזהיר של 'עזבי אותי בשקט'.

"אווקיי אווקיי אבל לדעתי יכול להיות לך טוב איתו" היא הוסיפה בניסיון לשכנע אותי כמו שהיא עשתה כמה פעמים בחודש האחרון.

"את יודעת שאני לא רוצה כלום כרגע" הסברתי לה, ולא שיקרתי.

הגענו לבית הספר החנתי את הרכב ונכנסנו למבנה.

"איזה שיעור יש לך עכשיו?" אור שאלה אותי

"ביולוגיה .. לך?"

" תאטרון" ענתה בחיוך

" למה לא בחרתי תאטרון" אמרתי ביאוש ופתחתי את הלוקר שלי להוציא את הספרים

"כי את לא חכמה כמוני" היא ענתה בשחצנות

"שתקי" הסתכלתי עליה במבט רצחני

"לאב יו ביי " היא שלחה נשיקה באוויר והלכה כשנשמע הצלצול לשיעור.

המפקד של אחיWhere stories live. Discover now