יום חמישי הגיע וסוף סוף אפשר היה להרגיש את הסופ"ש. קמתי מהמיטה צחצחתי שיניים, שטפתי פנים והתארגנתי ללכת לבית הספר. "בוקר טוב פאפא" אמרתי לאבא כשנכנסתי למטבח ונתתי לו נשיקה על הלחי.
"בוקר טוב נסיכה" הוא השיב והמשיך לקרוא את העיתון ולשתות קפה. "איפה אמא" שאלתי בזמן שאני מכינה לעצמי שוקו. "הייתה צריכה לצאת מוקדם לעבודה" הוא הסביר מבלי להרים את המבט מהעיתון. "מה עם יונתן מתי הוא בא?" שאלתי בציפייה. "אהה חשבתי אמא אמרה לך. הוא לא יגיע בסוף... השאירו את המחלקה שלהם לעוד שבת" הוא ענה במבט מאוכזב. "אוף ממש חיכיתי לראות אותו" התבאסתי ואמרתי. "אני יודע חמודה גם אני" הוא הסכים איתי. "טוב אני צריכה לזוז. ביי" שמתי את הכוס הריקה בכיור והלכתי.
חיכיתי ליד הרכב של דניאל וכעבור חמש דקות הוא יצא מהבית נראה הפוך לגמרי. "אתה מאחר" אמרתי בזמן שהוא פתח את האוטו ונכנסו פנימה. "את חצופה" הוא גיחך והתחיל לנסוע.
רוב היום עבר ממש לאט. ככה זה בימי חמישי שרק מחכים שהסופש יתחיל. בהפסקה יצאנו לשבת על הספסלים שבדשא עם כל החברים. פתאום הרגשתי שמישהו מכסה לי את העיניים "דור זה לא מצחיק" ישר אמרתי בלי לחשוב יותר מידי "מה דור אני פה מולך יסתומה" צחקתי כי באמת לא שמתי לב שישב מולי כל הזמן הזה. הידיים הורדו והסתובבתי לראות מי זה היה.
"יונתןן!" קראתי בהתלהבות כשראיתי את אחי הגדול. ישר נעמדתי וקפצתי עליו. "מה קורה קטנטונת?" הוא חיבק אותי חזק ושאל. "התגעגעתי" השתחררתי מהחיבוק ואמרתי. "גם אני תאמיני לי. ודור שאני לא אשמע אותך קורא לאחותי סתומה שוב פעם" הוא פנה לדור במבט מאיים. "סליחה" דור השיב מפוחד וכולנו צחקנו.
"אור לא תבואי להגיד שלום?" הוא הסתכל על אור וחיכה שתבוא אליו. "גם אני התגעגעתי" היא אמרה והוא חיבק אותה. "אני הולך הביתה להתקלח ולהחליף לבגדים נורמליים ואני אבוא לקחת אתכן לארוחת צהריים?" הוא פנה אל או ואליי ושתינו הנהנו בחיוך. "יאללה נתראה" הוא חייך והלך.
בסיום ההפסקה הלכתי לקחת ספרים מהלוקר. " ליל בואי אליי בערב תעזרי לי לבחור בגדים, אני יוצא עם לורה שוב" דניאל נעמד לידי ואמר. "הופה כבר דייט שני" הסתכלתי עליו מופתעת. "כן כן ואת לא האמנתי בי" הוא אמר מלא ביטחון. "דני זה רק דייט שני. אבל אני כן מאמינה בך ואני אבוא בערב לעזור" אמרתי וסגרתי את הלוקר. "תודה יפה" הוא שם עליי יד והלכנו לכיוון הכיתה.
בסוף היום הלכתי לאולם של בית הספר איפה שמתקיימים שיעורי התאטרון. "אור את באה?" קראתי לה כשראיתי אותה יושבת על הבמה עם עוד כמה תלמידי תאטרון. "מה יש לילוץ' לא אומרים יותר שלום?" הדס חברה טובה שלי אמרה ורק אז שמתי לב שהיא ועוד שתי חברות טובות שלי יושבות שם. "יא סורי לא שמתי לב שאתן כאן. חשוך כאן מידי מה יש לכם" התלוננתי כדי לתת הסבר לכך שלא שמתי לב אליהן ועליתי על הבמה להגיד להן שלום. "לילי סופש הזה אנחנו יוצאות את זוכרת" מוריה ישר אמרה לי במבט מאיים "כן כן אני זוכרת אל תדאגי" אמרתי בחיוך ושלחתי להן נשיקה באוויר ואור אמרה שלום כללי לכולם ויצאנו מהאולם. הלכנו לכניסה של בית הספר ויונתן כבר חיכה לנו ברכב. "היי יפות" הוא אמר כשנכסנו והתחיל לנסוע. "אני רעבה" אור רטנה בילדותיות. "אם היית יודעת מה אכלתי כל החודש לא היית מתלוננת" יונתן היה חייב להגיב לתלונה של אור. "בכיין" היא התגרתה בו והוא שלח לה מבט מזהיר מהמראה ואני רק צחקתי מרוצה מהסיטואציה ששלושתנו ביחד. ישבנו במסעדה אכלנו, דיברנו (יונתן בעיקר) ונסענו לכיוון הבית. הורדנו את אור בבית שלה, נפרדנו ממנה לשלום ונסענו הביתה. "רק שתדעי שמחר אנחנו עושים על האש עם החברה שלי מהמחלקה אצלנו בבית" הוא הודיע לי. " אהה סבבה אז תגיד לי מתי ואני אלך לאור" אמרתי בהבנה. "לא מה את גנובה, תשארי איתנו תזמיני גם את חברים שלך. ההורים פשוט קבעו כבר עם חברים שלהם אחרת גם הם היו מצטרפים" הוא הסביר "אוקיי אם אתה אומר" חייכתי והסכמתי והוא חייך בחזרה.
הגיע הערב, התיישבתי על המיטה שלי, לקחתי את המחשב והתחלתי לכתוב עבודה בביולוגיה שנתנו לנו היום. "ליל!" שמעתי צעקה מחוץ למרפסת שלי ויצאתי "מה אתה צועק?" שאלתי את דניאל כשראיתי שזה הוא קורא לי מהמרפסת שלו. "לא היה לי כוח להתקשר. יאללה בואי אני צריך לצאת עוד מעט" הוא אמר ונכנס לחדר שלו. הלכתי בעקבותיו כשנזכרתי שהוא ביקש עזרה בלבחור בגדים.
"לא התחלת אפילו?" שאלתי כשראיתי אותו עומד בבוקסר באמצע החדר. "איך אני אתחיל אני לא יודע מה ללבוש. בשביל זה קראתי לך" הוא אמר והסתכל עליי מחכה שאבחר לו בגדים. גלגלתי עיניים וניגשתי לארון שלו למצוא משהו מתאים. ישר זרקתי עליו בגדים שנראו לי טוב והוא התחיל להתלבש.
"לא עדיף את זאת?" הוא הרים חולצה אחרת ממה שנתתי לו ושאל. "איכ דניאל מאיפה הבאת את החולצה המכוערת הזאת" שאלתי מופתעת שיש לו בכלל חולצה כזאת והיא באמת הייתה ממש מכוערת.
"את יכולה להגיד שאת לא אוהבת לא צריך להעליב" הוא העמיד פנים שנפגע והחזיר את החולצה המכוערת לארון. "טוב יאללה לכי אני צריך לצאת" הוא אמר בזמן שהתבשם. "ביי קרציה" גיחכתי ואמרתי כשיצאתי מהחדר שלו. "אוהב אותך" הוא צעק לי מרחוק ואני חייכתי. ירדתי לסלון וראיתי את יונתן יושב עם שני חברי ילדות שלו שהם כמו אחים בשבילי. "לילי! שנים" עידו קפץ בהתלהבות ואני חייכתי וחיבקתי אותו "מה קורה?" שאלתי אותם בזמן שנדב גם קם וחיבק אותי. "תראה איך היא גדלה לנו" נדב הסתכל על עידו ואמר בבכי מזויף ועידו שם עליו יד והנהן בדרמטיות. "אוי זקנים" צחקתי ואמרתי. "צעירה" יונתן ועידו אמרו ביחד ועשיתי להם פרצוף כתגובה. "בואי תראי איתנו סרט" נדב הציע כשהם התיישבו בחזרה על הספה. "כן מה יש תשבי קצת עם אחיך" יונתן הסכים איתו ואמר "אז אני אלך להביא פופקורן ושתייה אמרתי והלכתי לכיוון הטבח. "אני בא לעזור לך" עידו קרא אחריי ובא איתי למטבח. "אז מה לילי מתי תביאי מישהו הביתה ותעצבני את אחיך?" הוא התיישב על הכיסא לידי ושאל "לא בקרוב" גיחכתי בזמן שאני שמה את השקית פופקורן במיקרו. "מה עם חברה שלך?" פניתי אליו כדי להעביר את השיחה ממני "נפרדנו" הוא ענה בפשטות "שוב?" שאלתי כי אני כבר לא עוקבת אחרי כמות הפעמים שהם נפרדו. "כן עזבי... לא מבין אתכן, כל כך מתוסבכות" אמר בייאוש ואני צחקתי "אני לא אגיד שאני לא מסכימה איתך" הוצאתי את הפופקורן מהמקרו לקחנו שתייה וחזרנו לסלון. ראיתי איתם את הסרט אבל נרדמתי באמצע וכנגמר הסרט יונתן העיר אותי ועליתי לחדר לישון.
YOU ARE READING
המפקד של אחי
Romanceלילי בחורה בת 17 מאוד מחוברת לאחיה הגדול יונתן בן ה- 20 . החיים שלה רגילים לחלוטין וחוץ מדרמות תיכון משעממות אין שום דבר מיוחד... עד שהיא מכירה את המפקד של אחיה הגדול והעניינים בניהם רק מסתבכים ומסבכים את כל הסובבים אותם.
