"ביי אמא, ביי אבא" יונתן חיבק את הוריי ונפרד מהם לשלום והם מיד מהרו לצאת לעבודה "ביי ליל, אני אחזור כנראה עוד שבועיים... עד אז בלי שטויות!" יונתן הזהיר אותי וחייך, הנהנתי להסכמה וחיבקתי אותו חזק "ביי לילי, תשמרי על עצמך" בן חיבק אותי ואיילון מיד אחריו "אממ ביי" עומרי נעמד מולי והושיט את ידו כדי שאלחץ אותה, מה שהפך את המצב לאפילו יותר מביך. "להתראות" חייכתי במבוכה ולחצתי לו את היד.
עליתי לחדרי, התארגנתי לבית ספר וירדתי לכיוון המכונית. "לילי חכי! אני מתארגן ובא איתך" הסתובבתי וראיתי את דניאל שצועק לי מהחלון "תשכח מזה, אני לא מאחרת!" צעקתי לו בחזרה ופתחתי את המכונית "לא לאא, הנה שתי דקות מבטיח!" הוא התחנן "שתי דקות!" צעקתי לו בחזרה ונכנסתי לרכב וכעבור שתי דקות הוא באמת הגיע ונכנס למושב לידי "למה אתה לא יכול להתעורר בזמן?" שאלתי אותו בזמן שאני מתניעה "אני עייף מידי" הוא השיב מתנשף מהריצה לרכב "אתה תמיד עייף מידי" אמרתי "גם נכון" הוא התנשף מיואש. התקשרתי לאור שתרד לפני שאגיע לבית שלה ואחרי דקה הגעתי והיא מיד ירדה במדרגות ונכנסה לרכב "היי מותק" חייכתי אליה והיא חגרה את עצמה "מה החמור עושה פה?" היא ישר שאלה מבלי להגיד שלום בחזרה "תגידי אור מה יש לך נגדי בזמן האחרון?" דניאל שאל והפתיע גם אותי וגם את אור ששאל שאלה רצינית ולא עקץ אותה בחזרה "שום דבר" היא ענתה בקרירות הסיטה את מבטה לחלון. אני בחרתי להתעלם מהסיטואציה ולא להתערב להם.
כשהגענו לבית הספר ישר ראינו את דור אמרנו לו שלום ודניאל והוא התחילו להתקדם כשאור ואני הולכות אחריהם קצת יותר באיטיות. "מה יש לך ממנו?" החלטתי לשאול אותה "כלום, מה יש לך גם את?" היא שאלה במעט תוקפנות "היי רק שאלתי" הרמתי את ידיי לאות כניעה ואמרתי. הלכתי ללוקר שלי להוציא את הספרים ושלושתם נעמדו ליד כשסיימו להוציא את הספרים שלהם. "יוצאים היום?" דור נשען על הלוקר לידי והפנה את השאלה לשלושתנו "יום ראשון היום דור..." גלגלתי את עיניי ואמרתי "נו בדיוק צריך לחגוג את תחילת השבוע, יש מסיבה" הוא חייך ואני רק גיחכתי מתשובתו "האמת אין לי כוח" אמרתי בזמן שסגרתי את הלוקר והתקדמנו לכיוון הכיתות "אור תשכנעי אותה" הוא פנה לאור בתקווה שהיא תשכנע אותי "האמת שגם לי אין כל כך כוח" היא הסתכלה על דור בפרצוף מתנצל "לא נורא עלייך אנחנו יכולים לוותר" דניאל עקץ את אור והיה נראה שהיא ממש נעלבה ואחרי שנייה ראיתי שמפגועה היא נהפכה לעצבנית "אתה יודע מה דורי? אנחנו נשמח לבוא" היא אמרה בחיוך מרוצה והסיטה לשנייה את מבטה לכיוון דניאל לראות את תגובתו, מה שהיה ממש ילדותי אבל ממש מצחיק. "יש!" דור מיד קפץ משמחה וחיבק את אור "וואו רגע, אני לא הסכמתי לזה" ניסיתי להרגיע את ההתלהבות שלהם "לילי, הרי את יודעת שאחרי שתגידי שאת לא באה אני אחפור לך במשך שעות עד שתשברי... אז למה שלא תחסכי לנו את זה ותסכימי מעכשיו" אור שמה את ידיה על הכתפיים שלי ואמרה ולעזאזל היא צודקת, אין לי דרך לצאת מזה. אני בתגובה רק נאנחתי והיא ודור חייכו מרוצים כשידעו שזה אומר שנכנעתי להם.
אחרי היום לימודים אור באה אליי, ההורים שלי היו בעבודה כרגיל ואמא שלי השאירה פתק במטבח שאומר שהיא השאירה לנו אוכל. ההורים שלי אמנם מאוד עסוקים וכמעט לא נמצאים בבית אבל זה לא מונע מהם להיות הורים מדהימים ודואגים. אף פעם לא חסר לנו דבר ותמיד אפשר לדבר איתם בצורה פתוחה. אור ואני התיישבנו בסלון לאכול, ראינו טלוויזיה ודיברנו קצת ואז דור התקשר והודיע שהוא בא היום למסיבה עם שני בני דודים שלו והזהיר את אור שתהיה נחמדה (היא יכולה להיות קצת ביצ'ית לאנשים חדשים). הוא השביע אותנו שיוצאים היום כי הוא רצה שהם יהנו.
הגיע הערב ואור ואני התארגנו לצאת למסיבה. אחרי שסיימנו להתארגן הדס התקשרה אליי 'מה קורה לילי?' היא שאלה
'דסיי התגעגעתי אלייך, מה קורה?' אמרתי בהתלהבות כששמעתי את קולה
'גם אני לילי, מאוד! אולי תצאי איתנו היום?' היא הציעה
'וואי אני לא יכולה היום... אני יוצאת עם אור והבנים' הסברתי לה וידעתי שהיא תתבאס עליי
'את תמיד איתם... למה שלא תצאי איתנו קצת?' היא ניסתה בכל זאת לשכנע אותי
'מצטערת... פעם הבאה אני איתכן מבטיחה! לאן אתן יוצאות?' התעניינתי
'למסיבה בבית של אלירן, אתם?' היא הביעה התעניינות בחזרה
"אור איפה המסיבה בכלל?" פניתי לאור כשהבנתי שאין לי מושג בכלל לאן אנחנו הולכים "בבית של אלירן" היא השיבה בזמן שהמשיכה להתאפר עוד קצת
'יא דסי מסתבר שגם אנחנו הולכים לאלירן' חזרתי לשיחה עם הדס ואמרתי לה בשמחה
'יש יופי אז נראה אותך שם. אני חייבת לעוף, נתראה לאב יו ליל' היא צעקה בהתרגשות
'לאב יו האני' החזרתי וניתקנו את השיחה
"הן גם הולכות למסיבה?" אור שאלה בפרצוף לא הכי מרוצה "כן למה?" שאלתי בחיוך למרות שידעתי שהיא לא מרוצה מהעניין "סתם..." היא החליטה לעשות לי ריגשי "אור אל תהיי רעה, הן חברות שלי" הזהרתי אותה "אני יודעת פשוט כל פעם שהן נמצאות את יותר איתן" היא אמרה חצי בעצבים חצי בעצב "אור אני איתכם תשעים אחוז מהזמן את יודעת את זה" הזכרתי לה "טוב בסדר" היא ענתה וראו שהיא עדיין לא מרוצה "די להיות עצבן" קפצתי עליה וחיבקתי אותה "די תרדי ממני" היא אמרה בקול נחנק "את תפסיקי להיות עצבנית?" שאלתי ועדיין לא שחררתי ממנה "לא!" היא לא נכנעה "מה קורה כאן?" דניאל שנכנס מהמרפסת הסתכל עלינו מבולבל "היא מעצבנת" פניתי אליו אבל לא משחררת את אור "נו מה חדש?" הוא שאל באדישות והתיישב על המיטה "שתוק" אור פנתה אליו בפרצוף עצבני "נו תרדי ממני" היא ניסתה שוב לדחוף אותי ממנה "תגידי שאת מצטערת" הצבתי לה תנאי "מה על מה אני צריכה להתנצל?" היא צחקקה ושאלה מבולבלת "כי ככה החלטתי" הסברתי לה אחרי שלא מצאתי סיבה מספיק טובה "טוב טוב אני מצטערת, עכשיו תזוזי ממני" היא המשיכה לצחוק ונכנעה, מיד עזבתי אותה והתיישבתי ליד דניאל. "הופה איזה חתיך" הסתכלתי עליו ואמרתי בהתלהבות "כן, חיכיתי שתשימי לב" הוא אמר בציניות "איזה צומייי" צחקתי עליו "שתקי כבר מכוערת" הוא השיב ושנינו צחקנו.
YOU ARE READING
המפקד של אחי
Romanceלילי בחורה בת 17 מאוד מחוברת לאחיה הגדול יונתן בן ה- 20 . החיים שלה רגילים לחלוטין וחוץ מדרמות תיכון משעממות אין שום דבר מיוחד... עד שהיא מכירה את המפקד של אחיה הגדול והעניינים בניהם רק מסתבכים ומסבכים את כל הסובבים אותם.
